הדלת הקסומה
מאת עדיה הללי
היו היה פעם מלך שקראו לו צריוס ולמלך היה שתי ילדים חמודים ששמם היה בן ומיהשתיהם היו ילדים נחמדים שלא היה חסר להם דבר.
לאבא שלהם המלך צריוס היתה ממלכה מלאת חדרים יפים היו בה מאות שומריםאוכל טעים משחקים בריכה בגדים יפים אבני שיש יפות שהיו מפוזרות בכל האירה ובקיצור כל מה שאפשר לרצות.
וכל הממלכה השווה הזו לא איתה ממלכה רגילה היא היתה ממלכה מכושפת שהמכשף הדגול לוסיוס השלישי נתן לו .
יום אחד בן ומיה חיפשו בכל הטירה את אחד המשחקים שאבדו להם הם חיפשו וחיפשו ולא מצאו לא בקומה הראשונה וגם לא בשניה ולא בשלישית ולא ברביעית בעצם הם לא מצאו בכלל ואולי הם לא מצאו בכלל את המשחק אבל הם מצאו משהו אחר משהו ממש אחר…
אתם בתח במתח ? אז הם באמת לא מצאו את המשחק הם מצאו דלתכן כן מה ששמעתם דלת אבל אבל היו לה כמה דברים לא רגילים
1 היא לא איתה כמו כל הדלתות בטירה (שהם הוא חומות או שחורות) היא היתה סגולה
2היא היתה מלאה בעיטורי כסף וזהב מרהיבים ומנצנצים
3 היא היתה בארון הבגדים של אמא שלהם למה יש דלת בתוך הארון בגדים של אמא שלהם
הילדים היו חיבים לדעת מהזו הדלת הזו!
הם פתחו את הדלט ועל גב הדלת היה שלט שהיה כתוב בו תכנסו כמובן שהילדים לא ידעו עם זה כדאי אבל לא יכלו להתאפק הם נכנסו ועגיעו ל..ל…לאיפה עגענו הם שאלו הם ראו מלא ערים סגולים ועל מ כלראש הר יש פרח חום היו שם מלא פטריות ענקיות ועננים צהובים
איך נחזור שאל בן את מיהאאני לא יודעת מיה התחילה ממש להילחץ רגע היא אמרה! אולי גם המקום הזה מכושף יכול מאוד ליהיות אמר בן הם התחילו להיכנס לפטריות הענקשהיו שם אולי בתוכם יש דלת שנחזור ממנה ואז פתאום הם מצאו משהו זה בעצם לא היה משהו זה היה מישהו והמישהו הזה היה הקוסם אני מבין שמצאתם את הדלת בבית שלכם כן אמרו הילדים אז אתם יודעים למה שמתי אותה שם
למה הם שאלו כדי שהבית שלכם יהיה מכושף למה הבית שלנו צריך ליהיות מכושף שאלה מיה כי שאבא שלכם היה קטןאימא שלא ביקשה שהקשף אותו כי הקישוף עושה שאף אחד לא יכול צלפגוע בו טואכשב אמר הקוסם אתם רוצים לצאת כן ארו הקוסםלכך אותם לפטריה אחת שהילדים לא ראו ובתוך הפטריה היה דלת הקוסם פתח את הדלת ואמר לילדים מוכניםהילדים נכנבו והקוסם באמר בהצלחה וסגר את הדלת הילדים חיכו בארך 2 שניות ולאחר מכן כבר היו בביתם .
אם תרצו לדעת מאז כל פעם שתמצאו פרח בצבע חום מהגבעול עד העלים תדעו שהמכשף לוסיוס עשה אותו סוף.
