הדלת הקסומה מאת הדס חפץ
שלום, שמי נויה ואני לומדת בכיתה ו’. בסוף יום הלימודים חזרתי הביתה, אבל הדלת היתה נעולה. ישבתי במדרגות. “מוזר” חשבתי לעצמי. כעבור עשר דקות כבר התייאשתי והתקשרתי להוריי. הם אמרו שהם ב”סידורים” ושהשאירו מפתח מתחת לשטיח. למה לא חשבתי על זה בעצמי?…!
פתחתי את הדלת, אבל המקום לא היה נראה מוכר. נכנסתי, זה היה נראה כמו יער. רציתי לחזור אל הדלת, אבל היא נעלמה. התחלתי לדאוג ולא ידעתי מה לעשות. לפתע ראיתי את הדלת ליד השיחים, עשן סמיך עלה סביבה רצתי אליה במהירות, הצלחתי לפתוח אותה ויצאתי. זה היה מלחיץ! שוב פתחתי את הדלת, אבל הפעם הייתי בגינה גדולה. לא הבנתי מה קורה סביבי, אז שכנעתי את עצמי שאני מדמיינת.
שוב יצאתי, ושוב פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה. הפעם זה היה הבית שלי. רצתי לחדר ההורים וראיתי אותם שם… ישנים. איך זה יכול להיות? הרגע דיברתי איתם בטלפון! בדקתי בשעון, וראיתי שהשעה עשר בלילה. הלכתי לחדרי מבולבלת ונסערת וכבר שכחתי שהייתי ממש רעבה. בחדרי ראיתי ילדה שממש דומה לי. זה כבר ממש היה מוגזם! אפילו לא דמיינתי שאני יכולה לדמיין דברים כאלה!
ברחתי החוצה בריצה ויצאתי לשאוף אויר ופתאום מצאתי את עצמי בספריה. “מה קורה איתי?” חשבתי לעצמי, אבל במקום להתייאש חיפשתי ספר שיוכל להסביר את מה שקורה לי. עברתי בין המדפים, ופתאום מצאתי את זה – ספר שנקרא “דלת הקסמים”. התחלתי לקרוא במרוצה, עוברת דף אחרי דף, והנה הגעתי לקטע שמתאר בדיוק את מה שארע לי היום:
“דלת שנפתחת פעם אחר פעם, מקום שונה בכל ניסיון, דמויות חוזרות בזמנים שונים ואפילו את עם אותם הפנים”.
זה היה תיאור מדויק של מה שקרה לי. הייתי נסערת מאוד, אבל גם ממש רציתי להבין מה לעשות, ולכן המשכתי לקרוא עד שהגעתי לעמוד האחרון בספר, לחלק שמסביר איך יוצאים מהדלת הזו, וכך היה כתוב: “כדי לצאת מהדלת הקסומה צריך...”. לא מאמינה! לא היה המשך לספר! בדיוק בחלק הזה הספר הסתיים. לא יכולתי להאמין שמצאתי ספר כזה אבל הסוף שלו איננו. התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות. רציתי לשאול את הספרנית אם יש עותק נוסף, אבל היא כבר שעה שותה כוס קפה, ולא פותחת את דלת המשרד.
יצאתי מהספריה והחלטתי לנסות ולחזור הביתה. תוך כדי שאני משחזרת את מה שעבר עליי אני מבחינה פתאום ברכב משטרה שעוקב אחריי. התחלתי לרוץ, והרכב אחריי. ברחתי לכיוון סמטאות צרות והתחלתי לצרוח, אבל הניידת המשיכה לרדוף אחריי בקולות מפחידים של סירנה. פתאום הגיעה עוד ניידת, ושתיהן מתקרבות אליי. התחלתי לטפס על סולם החירום של בניין העיריה, שלב ועוד שלב ועוד רגע אני מגיעה לגג, בורחת מהשוטרים, אבל אז שתי שוטרות עומדות על גג הבניין, רוכנות לעברי ומחכות שאעלה עוד שלב בסולם. באינסטינקט של רגע משכתי את היד אחורה, כדי שהשוטרת לא תתפוס אותי, אבל פספסתי את השלב האחרון בסולם, וכל גופי נזרק אחורה בנפילה מהירה לכיוון הרצפה. “לאאאאא!!!!!” צרחתי צרחה חזקה שכמוה לא צרחתי מעולם.
אמא נכנסה בבהלה לחדר, וראתה אותי יושבת על המיטה, מזיעה ומתנשפת.
“שוב חלמת חלום מפחיד” אמרה אמא בנימה מרגיעה “חשבתי שכבר סיכמנו שלא תקראי יותר ספרי מתח לפני השינה” היא הוסיפה תוך שהיא מרימה את הספר “הדלת הקסומה” מהרצפה, שכנראה נשמט מידי כשצללתי אל תוך חלום הבלהות שלי.
סוף.
