הדור של פעם

שלום, שמי אביה. אני בת 10 ולומדת בכיתה ה'.
 אני גרה בעיר אשדוד ולומדת בבית הספר נעם ,הבית ספר הכי טוב בעיר! גרה באזור ח'
ומשתתפת בסניף של עזרא..
בטח אתם שואלים למה אני מפרטת את כל זה??? פשוט תקראו ותבינו!
הסיפור הוא בכלל על אבא שלי, מעט על הדור שלו- דור של פעם, וגם על הקשר בין הסיפור
של אבא שלי לביני…
אבא שלי היום כבן 50 , דומה לי בהמון תחומים- במראה, בתחביבים ואפילו בפרטים
הקטנים שהזכרתי למעלה. אבא שלי למד בבית הספר שאני לומדת בו כיום לפני כ 40 שנה
(רק ששם בית הספר היה שונה) וגם היה בסניף שאני נמצאת בו כיום ואפילו בילדותו חי
בבית שאני גרה בו היום.
העולם כל כך קטן… ואני מאמינה שממש קשה למצוא דברים כאלה וקשר כזה בין אבא לבת
ובטח בפרטים האלה.
סבא וסבתא שלי שהם הסבא וסבתא הכי טובים בעולם,  גרו בדירה באזור ח ,לאחר כמה
שנים טובות שהילדים שלהם גדלו הם עברו לבית גדול יותר אך עדיין לא מכרו את הדירה
הקטנה וכך יצא שלאחר שההורים שלי התחתנו הם גרו בדירה הקטנה של סבא וסבתא
שלי.. היכן שאנחנו גרים כיום.
פעם, כשאבא שלי היה קטן, לבית הספר שאני לומדת בו קראו 'צמח' וכעבור כמה שנים שמו
התחלף ל'נעם' אשדוד ושם למד גם אבא שלי. 
בנוסף, כפי שכתבתי קודם, אני חניכה בסניף עזרא בו אבא שלי היה מדריך. 
אבא שלי סיפר לי- שכשהוא היה בגיל שלי לא היה טלוויזיות, טאבלטים ,מחשבים
ופלאפונים.
פעם המשחקים לא היו טכנולוגים, בעיקר היו משחקים במשחקי חברה ולא כמו היום
שכמעט לכל ילד יש מסך כלשהוא והוא שקוע בעצמו בעיקר. בעבר, בחופש הגדול היה להם
טלוויזיה רק כמה שעות בודדות לסרטים ואז היתה מתכבה. ורוב הזמן היו מבלים עם חברים
ומשחקים לדוגמה: בגולות, בחמש אבנים ואפילו בחרצנים של שסק הנקראים בימנו גוגואים,
ועוד מגוון רחב של משחקים. פעם החיים היו ממש מעניינים ואפילו יותר מגוונים.
סבתא שלי הייתה באה לבית הספר לבדוק מה נשמע
ואפילו לפעמים היתה נכנסת לכיתה לעזור למורה
(יכולות עדיין להעיד על כך חלק מהמורות הוותיקות). 
 פעם הכל היה שונה, החיים היו אחרים . סבתא שלי
ספרה לי שכשהיא עלתה לארץ ישראל לא היו מטוסים,
מוניות, רכבים או אוטובוסים, ובשביל לעלות לארץ
ישראל היא הפליגה באוניה כל הדרך ממרוקו לישראל
כדי לבנות כאן בית יהודי .
אם היו נשארים במרוקו, סביר להניח שלא הייתי
כותבת היום את הסיפור הזה, ושום דבר ממה שסיפרתי
לא היה קורה והיה נשאר בגדר חלום בלבד!!