הדג הגדול

שלום קוראים לי דן, יש לי סבא ששמו שולי, אני והוא הולכים כל יום לאגם לדוג דגים.
יום נפלא אחד אני וסבא שלי הכנו לנו סנדוויץ’ לארוחת הבוקר שנא כל באגם. הגענו לאגם ושמנו
את החכה על מעמד מיוחד שהיא תתפוס את הדגים ואכלנו לבינתי ים את הסנדוויץ’.
פתאום החכה של סבא שלי משתוללת ומיד הבנו שזאת אומרת שנתפס דג אבל לא דג פשוט,
זה היה כל כך קשה לתפוס את הדג אז אני עזרתי לסבא שלי ושנינו החזק נו יחד חזק וניסינו
לדוג את הדג. לבס וף הצלחנו להוציא את הדג הגדול והוא היה כל כך גדול שלא האמנו שהדג לא
שבר את החכה. אני וסבא שלי שמחנו מאוד וחזרנו לבית, הראנו לכולם את הדג וכולם התפלאו.
אבל הייתה לנו בעיה שלא ידענו מה לעשות? לאכול אותו או למכור אותו. וחשבנו וחשבנו אבל
לא ידענו מה לעשות עם הדג הגדול. היה מאוחר אז סבא שלי אמר לי ללכת לישון ושם את ה דג
במקרר. קמתי בבוקר ואני וסבא שלי שוב הלכנו לדוג, הכנו עוד פעם ארוחת בוקר לאכול בזמן
הדיג. הגענו לאגם ושמנו את החכות שבינתיים יתפסו הדגים, תפסנו כמה דגים קטנים ושמנו
בדלי ולרגע לפני שיצאנו ואני דן הרמתי את החכה שלי ואני מרגיש שאני תופס משהו אבל לא
כבד שולף אותו אלי וראיתי שנתפסה בחכה קופסא קטנה, פתחתי אותה והייתה בתוכה תמונה
של מישהו שגם טפס דג גדול והוא הצטלם עם הדג ועם חבריו וכנראה אבדה לו התמונה בים.
אז קיבלתי רעיון ואמרתי לסבא שלי והוא הסכים. החלטנו לצאת למסע חיפוש כדי להחזיר
לאיש את התמונה. חשבנו וחשבנו וחיפשנו רמזים בתמונה, הסתכלנו על כל הפריטים ברקע
אפילו בדקנו בכל הכפר, עד שראינו פתאום שהאיש מחזיק ביד חוץ מהדג הגדול חכה מיוחדת
בדיוק כמו שלנו ואמרתי לסבא נראה לי שהוא קנה את זה מהחנות המיוחדת בעיר הגדולה כמו
שאנחנו קנינו את החכות שלנו.
למחרת הכנו אוכל ויצאנו לדרך לעיר הגדולה במקום ללכת לדוג!
הגענו לחנות ושאלנו את המוכר אם הוא מכיר את האיש שבתמונה, לשמחתנו הוא שמח מאוד
ואמר שזהו בנו. שמחנו כל כך להחזיר את התמונה לבעליו. מזה קיבלנו רעיון מה לעשות עם הדג
הגדול שדגנו ושמנו במקרר. כל כך התרגשנו ואני וסבא שלי הצטלמנו עם הדג הגדול ותלינו את
התמונה במטבח כי שם אנחנו כל הזמן מכינים דגים אז שאנחנו כל הזמן ניזכר בכל החוויות שלנו
עם הדייג של הדג הגדול. כמובן שסבתא הכינה לנו ארוחת דגים טעימה במיוחד.
.