סדרת הסיפורים :משפחת דמתי
שם הסיפור: הגשם חזר
מאת: כרמל דמתי
כיתה: ג’2
בית ספר “נתיב”, הושעיה.
לא רחוק מפה מעבר להרים גרה משפחה ושמה משפחת דמתי.
למשפחה יש חמישה ילדים אמא ואבא, ואני אחת מהן. אני השנייה, קודם אח שלי ואז אני.
אני אוהבת לצאת עם חברות ולטייל .
הגיע יום ראשון בבוקר. קמתי מהמיטה וצחצחתי שניים והתארגנתי לבית ספר. פתאום במהלך ההתארגנות לבית הספר שמעתי בום חזק של גשם ונבהלתי מאוד.
לא הבנתי איך אני אמורה ללכת כך ללכת לבית ספר. אז הלכתי לאמא ושאלתי אותה איך אני אמורה ללכת לבית ספר שיורד מבול של גשם?. אז אמא ענתה לי: “תלבשי מעיל, קחי מטריה ולכי לבית ספר”. אני אמרתי לה בסדר, לבשתי מעיל ולקחתי מטריה. כאשר יצאתי מהבית שמעתי
את אמא אומרת לי אל תישכחי את התיק שלך. אמרתי “אהה נכון עוד רגע באמת שכחתי לקחת את התיק שלי. אז לקחתי את התיק ויצאתי לדרך. התחלתי ללכת לבית הספר ופתאום באמצע הדרך הייתה שלולית קטנה אז דילגתי מעל השלולית והגעתי לבית הספר. שיורד גשם אסור לנו לצאת החוצה. זה “נוהל גשם”. אז היה קצת משעמם ולא היה בדיוק מה לעשות אז שיחקתי משחקי קופסה עם חברות. אה נכון עדין לא הכרתם את החברה הכי טובה שלי, שמה עדי. לפעמים אנחנו רבות אבל משלימות בדקה. אז שחקתי איתה בהפסקות משחקי קופסה.
חזרתי הביתה והייתה הפסקה מהגשם ופתאום שמעתי בום חזק של רעם ונבהלתי נורא.
הגעתי הביתה בשלום, נכנסתי מהדלת ושאלתי את אמא מה יש לאכול צהרים והיא ענתה לי
שניצל ואורז. אכלתי ארוחת צהרים ואז הגיעה השעה ארבע ורציתי ללכת לעדי
אבל אמא אמרה לי לכי לקרוא ספר ואז תלכי לעדי. קראתי פרק אחד מהספר שלי שקוראים לו ליבי. סיימתי פרק והלכתי לעדי. ליפני שהלכתי לעדי שמתי מעיל לקחתי מטריה ויצאתי לדרך.
ירד מבול של גשם. כשהגעתי לעדי סיפרתי לה כמה גשם ירד ועלה רעיון מצוין לעשות טיול גשם.
התארגנו ויצאנו לדרך. היו מלא שלוליות וקפצנו לתוך השלוליות, שמחתי מאוד גם כי הייתי עם החברה הכי טובה שלי וגם כי הרגשתי שמחה בלב. פתאום החלקתי ונפלתי לתוך השלולית. קבלתי מכה וגם נרטבתי בכל הגוף. המגפיים, המכנסיים הגרביים, הכל נרטב. בכיתי וחשבתי לעצמי: “אישה יום נוראי”. עדי עזרה לי לקום וללכת עד לבית שלי. הרגשתי הרגשה נעימה כי עדי דאגה לי ולא נשארתי לבד.
סיפרתי לאמא ואבא שעשינו טיול שלוליות וזה היה הטיול הכי נורא בעולם כי נפלתי לתוך השלולית. אמא ואבא עזרו לי, התקלחתי והתלבשתי. אחר כך שתפתי את אמא איך הרגשתי, היא הבינה אותי ושאלה האם בכל זאת היה משהו כייף היום? חשבתי על זה ואמרתי שהיה לי כייף לטייל ולקפוץ בשלוליות. אמא חיבקה אותי והלכתי לשון.
בוקר חדש קם וגם אני קמתי התארגנתי ולא לשכוח את המעיל ולקחת מטריה.
ירד מבול של גשם והיו מלא סופות אז דחו את בית הספר. ממש רצתי ללכת לבית הספר ואמא אמרה לי: ” מתוקה שלי את לא יכולה ללכת לבית הספר אבל את יכולה להזמין חברה”.
או ללמוד קצת. אמרתי לאמא שלי אם היא יכולה להזמין את עדי והיא אמרה כן.
שיחקנו ביחד והיה לי כייף.
