ביום אביבי אחד רננה הגיעה הביתה אחרי בית הספר, אכלה ארוחת צהריים, ויצאה לשחק עם חברות בגינה. אחר כך כשהיא חזרה הביתה היא שמה לב למשהו ממש מוזר: היא ראתה איש עם כובע גרב ואקדח בכיס מסתובב ליד פחי האשפה של השכונה. היא התחבאה מאחורי שיח וראתה שהוא לוקח מפח האשפה כל מיני דברים. היא לא סיפרה זאת לאף אחד כי התביישה. היא חששה שיצחקו עליה ולא יאמינו לה וגם עלתה לה המחשבה שבגלל החששות שלה יעשו משהו לא נעים לאנשים אחרים.
למחרת בבוקר היא יצאה לבית הספר ושוב ראתה את האיש המסתורי עם כובע הגרב והאקדח בכיס מסתובב ליד פחי האשפה. היא השתדלה להתרחק ממנו כמה שיותר.
כעבור יומיים, שוב ראתה את אותו האיש עם אותו הלבוש אבל הפעם הוא היה בתוך החצר של השכנים, ליד אחד החלונות. היא כבר הייתה ממש מוטרדת ומפוחדת. מי יודע מה האיש הזה עלול לעשות, חשבה לעצמה. עלה בה חשד שאולי הוא מנסה לפרוץ לבית של השכנים. אני לא יכולה לשמור את הסוד הזה לעצמי, חשבה רננה, אני חייבת לשתף מישהו מבוגר.
רננה התלבטה אם לחזור הביתה ולספר להורים, אבל היא חששה שהאיש המסתורי יראה אותה. לבסוף היא החליטה לספר למורה שלה מיכל שהיא ראתה איש חשוד בבוקר. המורה מיכל לא הבינה בהתחלה מה הבעיה עם האיש. היא אמרה לרננה שיש אנשים שאין להם כסף לקנות אוכל ולכן הם מחפשים כל מיני דברים שאנשים זורקים ולפעמים הם אוספים את הדברים הללו ומוכרים אותם. אבל רננה אמרה למורה שלה מיכל שזה לא הגיוני בגלל שהיא ראתה אותו נכנס לחצר של השכנים, עם אקדח בכיס. וחוץ מזה, מי הולך עם כובע גרב כמו של גנבים באמצע האביב? וגם אקדח עולה הרבה כסף!
לבסוף המורה השתכנעה שהאיש הזה באמת חשוד. היא הציעה לרננה שהם יתקשרו למשטרה וידווחו על האיש החשוד. רננה הסכימה. השוטרים ביקשו להגיע לבית הספר ולדבר בעצמם עם רננה כדי לשמוע את כל המידע. רננה הייתה מפוחדת מהפגישה עם השוטרים, אבל היא בכל זאת התגברה על הפחד ושיתפה איתם פעולה כדי שהגנב והמסתורי לא יסתובב יותר בשכונה.
אחרי שהשוטרים סיימו לדבר עם רננה הם הגיעו לשכונה אבל לא מצאו שם אף חשוד.
כשרננה חזרה הביתה באותו היום היא סיפרה להוריה על הגנב המסתורי, ושיתפה אותם בכך שלא מצאו אותו.
עבר יום, ועוד יום ועוד יום, כך היה במשך שנה שלמה, והגנב המסתורי לא נראה שוב.
ואז, בבוקר יום אביבי, אחרי שנה בדיוק, שוב רואה רננה את האיש המסתורי עם כובע הגרב והאקדח ליד הבית של השכנים. הלב שלה דפק בחוזקה. הפעם היא לא היססה, היא נכנסה בחזרה הביתה ואמרה להורים שלה שהיא רואה את הגנב המסתורי שוב. ההורים התקשרו למשטרה. בינתיים רננה וההורים היו בבית כי חששו מכך שלגנב יש אקדח.
השוטרים הגיעו במהירות רבה. הפעם, הם מצאו את הגנב ליד הדלת של השכנים. הם התבוננו בשקט כדי לראות מה הוא מתכנן לעשות. הגנב היה עם הפנים לכיוון הדלת, ושלשל מעטפה חומה וגדולה מתחת לדלת. עדיין השוטרים החליטו לא להתערב. אולי יש מישהו שמשתף איתו פעולה ונכנס קודם לתוך הבית, וכך יוכלו לתפוס שני גנבים במכה אחת.
למרבה הפתעתם של השוטרים, הגנב המסתורי הסתובב, יצא מן החצר ופנה לרחוב הנגדי. הם המשיכו לעקוב אחריו. ראו שהוא ניגש לבית נוסף, מוציא מעטפה גדולה וחומה מתוך כובע הגרב שלו, ומשלשל את המעטפה מתחת לדלת. כך הם המשיכו לעקוב אחריו וראו שהוא עושה זאת גם בעוד מספר בתים.
כעבור שעה קלה, השוטרים ניגשו אל האיש ושאלו אותו מה יש לו בתוך המעטפות. האיש לא רצה לספר. בשלב זה לא הייתה להם ברירה, הם הוציאו את תעודת השוטר, אמרו לו שהוא עצור והוא חייב לספר מיד מה הוא עושה.
הגנב המסתורי התחיל לבכות. הוא התחנן שהשוטרים לא יגלו לאף אחד את מה שהוא הולך לספר. הוא הסביר שהוא שם כסף במעטפה לאנשים עניים, כדי שיהיה להם כסף לקנות מצרכי מזון לפסח. השוטרים ביקשו לראות מעטפה כזו. האיש הוציא מעטפה מכובע הגרב, והשוטרים פתחו אותה. בתוך המעטפה היה כתוב: “משפחת יעקובסון היקרה, שיהיה לכם חג פסח שמח”.
בעיניהם של השוטרים עלו דמעות מרוב התרגשות. הם שחררו את האיש לדרכו ואמרו אחד לשני שהם שמחים שיש אנשים כל כך טובים בעולם. אחר כך הם ניגשו לביתה של רננה וסיפרו מי הוא באמת הגנב המסתורי.
