צלצול נשמע בכיתה.חריקת כיסאות לאחור-כיתה ד’2 יצאה להפסקה.
“רגע אחד”אמרה המורה בחיוך,”שעה הבאה מגיעה ילדה חדשה”
מבטי ההפתעה לא הוסתרו…
“ילדה חדשה?”
“אולי היא נחמדה..”
“היא תיהיה מושלמת!!” קפצה אדל.
הדר נעמדה כועסת.”מאין לכן שהיא תיהיה מושלמת?”
וברגע כולן השתתקו.כי ככה זה.הדר אומרת-כולן עושות.
נעים להכיר,הדר לוי-מלכת הכיתה.
מה זה אומר מלכת הכיתה אתם שואלים?
אם מישהי תעז להתנגד להדר,היא תקבל את העונש שלה…חרם.
טוב.בואו נחזור לסיפור.
הן עמדו בחצי מעגל,ומולן עמדה הדר,נואמת על הנעליים שהיא קנתה.הן צוחקות מסביבה,ואומרות-“הדר את מדהימה!”
הבנות חזרו לכיתה.הן התלחששו ואמרו “מענין מי הילדה החדשה!”
המורה נכנסה והודיעה:”עוד כמה דקות הילדה החדשה תיכנס “
הבנות כבר היו מאוד מסוקרנות,הן ציפו לדעת מי הילדה החדשה מצרפת..
חריקת דלת נשמעה,וממנו נכנסה הילדה החדשה-ניקול.
שיער בלונדיני,מגיע לכתפיים,עיניים כחולות גדולות,לבושה בחצאית יפיפייה.
“בונז’ור”אמרה במבטא צרפתי.
“שלום!”החזירו לה שמחות בנות הכיתה.
“תכירו,זו ניקול.”אמרה המורה בהתרגשות.
“מאיפה הגעת אלינו?”שאלה שיר
“הגעתי ממרסיי,צרפת”ענתה ניקול בחיוך.
“ברוכה הבאה אלינו!”קראו בנות הכיתה.ניקול התרגשה מאוד מכל הברכות.
ורק הדר נשארה שותקת.
לא מברכת לשלום כלל.
היא תיקח לי את כל החברות..חשבה.
ומרוב מחשבות לא שמה לב שהשיעור נגמר.
הבנות רצו להפסקה,והפעם,במפתיע- מעגל הבנות לא היה סביב להדר,אלא מסביב לניקול.
הן הסתכלו אליה במבט מעריץ,הן שאלו שאלות,והיא ענתה בשמחה.
הדר כעסה.
היא ישבה בצד,חיכתה שישימו לב אליה,אך אף אחת לא ניגשה אליה.
כולן רק סביב ניקול .
הדר החליטה לעשות מעשה,היא תעשה משהו שיגרום לכולן לשנא את ניקול,ולחזור שוב לאהוב אותה הכי מכולן.
היא רצה לכיתה,לא היתה שם אף אחת.
היא פתחה בשקט את התיק של נויה,לקחה את הטלפון שלה,והכניסה לתיקה של ניקול.מעולה,היא חשבה.נראה מי תיהיה חברה של גנבת..
הכיתה התמלאה, “נויה”קראה אליה הדר “אפשר שיחה בטלפון שלך?”
“בטח!”ענתה נויה,וניגשה מיד להוציא את הטלפון מתיקה.
נויה חיפשה ואז זעקה-“הטלפון שלי נאבד!”
“או נגנב..”השחילה הדר,נויה החלה לפרוץ בבכי,הדר ניגשה אליה ואמרה”אל תדאגי.נבקשנתקשר אלייך,ונמצא את הטלפון.”
ניקול ישר נקראה לעזרה,”אני אחייג” הציעה.
וכשהיא פתחה את תיקה,נפל משם הטלפון של נויה.
“גנבת!” קראה אליה נויה, “הגנבת מצרפת.” הוסיפו הבנות
“אבל..זו לא אני!אמרה ניקול ורצה בוכה מהכיתה.
כולן התלחששו על הגנבת מצרפת. הדר הייתה מרוצה.
כבר בהפסקה שלאחריה, כולן שוב היו סביב הדר.
וניקול? לא נראתה באופק..
ניקול ישבה בכיתה,בוכה ובודדה.
צלצול.
התלמידות התיישבו בכיתה, הפנו מבטים לעבר “הגנבת”.
המורה נכנסה.
“מישהי יכולה בבקשה להגיד לי פגמים שיש בה?”שאלה
הבנות הופתעו, “מה הכוונה?”
“אני”קפצה שליו “אני ממש מבולגנת”
“אני מאחרת ” – הוסיפה יובל.
וכך המשיכו הבנות בכיתה להגיד את חסרונותיהן.
“עוד?” שאלה המורה בחיוך.
הכוונה להדר וניקול,שלא כמו כולן,לא אמרו את חסרונותיהן.
“שמתן לב?”סיכמה המורה “לכל אחת מאיתנו דברים שהוא פחות חזק בו,אבל עדיין,אנחנו כיתה שמקבלת את כולן.כי כל אחת מוסיפה משהו מיוחד משלה”
הבנות התרגשו.
ולפתע קמה הדר “גם לי יש משהו להגיד”
“ניקול,אני הייתי רעה אלייך, אני החבאתי את הטלפון בתיק שלך,אני מצטערת, ,פחדתי שאשאר לבד.. אני מצטערת גם בפני כל בנות הכיתה, התנהגתי בצורה ממש לא מקובלת.”
כולן היו מופתעות.
ניקול קמה ממקומה,וניגשה להדר.
“הכל בסדר,גם אני גרועה בלהסתכל על מי שנמצא סביבי,מצטערת שהשארתי אותך לבד”
השתיים התחבקו בהתרגשות.
הבנות מחאו כפיים,והמורה חייכה בשמחה.
כיתה ד’2 שוב מאוחדת.
