האור והגיבור / ארגמן רות יוסף
לפני יותר משנה כאשר החלה מלחמת ‘חרבות הברזל’ הגיעו חיילים רבים שרצו לסייע ולהילחם בתוך רצועת עזה. המלחמה התארכה והחיילים נשארו ונלחמו גם בזמני החגים, חנוכה, פורים, פסח ואפילו בראש השנה ויום כיפור. בכל חג חשבתי לעצמי איך החיילים מצליחים לחגוג את החג, איך הם בונים סוכה בחג הסוכות או קוראים במגילה בפורים. במיוחד חשבתי איך חוגגים את חג החנוכה ומה מדברים החיילים ביניהם כשהם רואים חנוכייה דולקת.
השנה, בערב הדלקת נר חמישי של חנוכה נסענו באוטובוס, יחד כל המשפחה לטקס הדלקת נרות מיוחד ומרגש שהוקדש לזכרו של דוד שלי רועי יוחאי יוסף מרדכי זכרונו לברכה שנפל בקרב ברצועת עזה בתחילת המלחמה. הטקס התקיים בבסיס האחרון שבו רועי היה והוא נקרא בא”ח נח”ל, בא”ח זה ראשי תיבות בסיס אימון חטיבתי, אליו מגיעים כל החיילים החדשים של חטיבת הנח”ל, נח”ל זה ראשי תיבות של נוער חלוצי לוחם. החיילים מגיעים לבסיס שאליו נסענו מיד כשהם מתגייסים לצבא ושם לומדים ומתאמנים איך להילחם. כשהגענו לבסיס ניגש אלינו חייל נחמד בשם דוד שהוביל אותנו למשרד מפקד הבסיס, שם קיבלנו הפתעות ומתנות לכבוד החנוכה. המפקד סיפר לנו מה עושים בבסיס בכל יום ואיך החיילים מתכוננים להצטרף לחבריהם שנלחמים כבר יותר משנה.
ממשרד מפקד הבסיס הלכנו למגרש גדול הנמצא באמצע הבסיס ושם המתינו הרבה חיילים, כמעט אלף חיילים שחיכו שנגיע ונתפוס מקומות ליד הבמה. הבמה היתה משאית קטנה ובתוכה היה מקום ללהקה עם זמר שבא לשיר ולשמח את החיילים ובמרכז המגרש עמדה חנוכייה גדולה מוכנה להדלקה.
לפני שהדליקו את החנוכייה עלו לבמה לדבר אל החיילים מפקד הבסיס וסבא שלי, הם סיפרו לחיילים כמה גיבורים היו המכבים שניצחו את היוונים וכמה החיילים הם הגיבורים בימינו שהולכים להילחם באויבים שלנו. החיילים עמדו בשקט והקשיבו בפנים רציניות. נזכרתי איך מפקד הבסיס סיפר לנו שבזמן שאנחנו נדליק חנוכייה בבסיס יהיו עוד חיילים של חטיבת הנח”ל שידליקו חנוכייה בעזה, בדיוק אז הראו סרטון קצר על המסך ובו ראו חייל שנמצא בעזה ומאחל לכל החיילים חנוכה שמח.
אחרי הסרטון היה שקט והתחלנו בהדלקת החנוכייה. ברגע אחד, כל החיילים ברכו יחד בקול ובמנגינה “להדליק נר חנוכה” ואחר כך “שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, נרות החנוכיה רק התחילו להידלק ומיד הלהקה ניגנה והזמר קרא לחיילים לבוא ולרקוד סביב החנוכייה. רקדנו בשמחה עם החיילים והם הרימו על הכתפיים את בן-דוד שלי ששמח להיות כל כך גבוה.
לאחר שהריקודים הסתיימו והחיילים חזרו לחדרים שלהם, קיבלנו סופגניות עם ריבה אדומה ומתוקה והתכוננו לחזור חזרה הביתה באוטובוס שהביא אותנו. נפרדנו מהחיילים, אמרנו להם תודה רבה שאירחו אותנו, איחלנו להם בהצלחה רבה וברכנו אותם שישובו בשלום לביתם במהרה. התחלנו בנסיעה חזרה הביתה ובדרך ראינו שצילמו את אחד החיילים שהיה בבסיס לטלוויזיה, הוא סיפר לכתבת על הדלקת הנרות שעושים בבא”ח נח”ל. שאלו את החייל כל מיני שאלות על חנוכה בצבא ועל חנוכה במלחמה והוא סיפר שחנוכה זה חג של ניצחון האור על החושך ושאנחנו גם רוצים ומתפללים שהניצחון כבר יגיע.
שמחתי מאוד שראיתי איך חיילים חוגגים חנוכה וחשבתי שמעכשיו בכל פעם שנשיר בכיתה מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל אחשוב על החיילים הגיבורים שראינו בהדלקת הנרות ואתפלל שאת החגים הבאים יחגגו בביתם.
