סבא שלי היה איש גדול והיה לו סיפור חיים מאוד מאתגר עד לסוף לא פשוט
סבא שלי נולד בקווקז שהייתה שייכת לברית המועצות ב 1914
הוא היה הקטן מבין שלושה אחים. אמו נפטרה כשהיה רק בן 3 חודשים,
לאביו היה קשה לגדל אותו לבד ובלב ברירה השאיר אותו בפתח דלת של משפחה אומנת
לאחר מכן אחיו הגדולים גילו את הנעשה ולקחו אותו באחריותם לגדל אותו
בגיל 6 שמו אותו בחב”ד עד גיל 13 בגיל 13 התגייס לפנימיה הצבאית של הצבא הסובייטי
לאחר תקופה בה פרצה מלחמת העולם השנייה הוא יצא למלחמה נגד הנאצים
ב 1939 הוא נפצע פציעה ראשונה לאחר שבועיים של החלמה רצו לשחרר אותו הביתה והוא
לא הסכים ואמר שהוא רוצה להמשיך להילחם למען העם שלו הנמצאים בצרה וחזר
למלחמה.
ב 1941 נפצע שוב פעם והיה כחודשיים מאושפז שוב רצו לשחרר אותו הביתה אבל הוא
סירב שוב.
מסופר עליו שהציל לא מעט יהודים בגטאות ובמחנות ריכוז ויש עליו סיפור ביד ושם, קיבל
אות גבורה מצבא רוסיה והיה מפקד נערץ על החיילים שלו.
הוא היה בדרגה סגן אלוף.
בתקופות קשות במלחמה סיפר שהייתה תקופה קשה לכל אדם ובלתי מסתגלת עד שבשלב
מסוים שהמלחמה הייתה עמוק בתוך שטח רוסיה הקור העז היה בין האתגרים הקשים ביותר
באותו שלב במלחמה עד לכך שמתו לא מעט מהקור. המצב היה בלתי מסתגל והביא לכך
שבגלל הרעב שהיה בלתי נסבל הם נאלצו לאכול חלקים מגופם של אלו שעתה מתו בשביל
לשרוד.
ב- 1943 נפצע אנושות מרסיס שפילח את גבו היה במצב אנוש בבית חולים ומירוב שהיו
המון פצועים בבית חולים במצב קשה היו הורגים את הרוב בהמת חסד מאי יכולת לטפל
בציוד עזרה.
הייתה כוונה לתת לו זריקה שלא יסבול ואז קראו לקצין בכיר מעליו ורופא כדי לתת את
ההוראה בבית חולים היו שלושה אחיות שטיפלו בו במסירות, ולמזלו הטוב אחד הרופאות
התאהבה בו השם שלה היה דוסיה, והאחיות טניה ג’נה.
האחיות והרופאה הבכירה הזהירו אותו שהולכים לתת לו זריקה כדי להרוג אותו
ייעצו לו שהוא יכול לשרוד את זה למרות כל הסבל הנוראי ושהקצין הבכיר הינו אוהב יהודים
ואם נפל בידו מיד להרגו לכן אל תעז לומר שהינך יהודי
כשהרופא הבכיר והקצין נכנסו לחדר ודיברו איתו ושאלו על מצבו?
סבי מספר שהיו הרבה לפניו שכבר המיתו ואז הגיעו אליו ושאלו מה שמך?
הקצין הבכיר שאל בקור האם אתה יהודי?
הסבא בתגובה שם ידו על פניו ואומר שמע ישראל, אני יהודי גאה שניסיתי לעזור לעם שלי
כמה שאפשר במלחמה ואני מוכן למות.
הרופא והקצין עמדו ובהו בוא בהלם על עוז רוחו ואז שאלו את האחיות אתם בטוחות שאתם
יכולות להציל אותו? וענו שכן! הקצין הבכיר חוזר ואומר אז אתה יהודי וסבא מגיב כן, אתה
ראית שאני יהודי וענה הקצין אתה איש גדול משכמו ומעלה ולכן איני יכול להרוג אותך.
ואז יצאו )שמות הרופא והקצין קראו בלינקה וסרגיי(
לאחר החלמתו הרופאה הבכירה והאחיות לקחו אותו לביתם כדי לשקם אותו ואמרו לו גוד
אתה יודע שאינך יכול להביא ילדים לעולם בגלל הפציעה שלך.
והוא חי איתם במשך שנה לאחר שנה ב 1945 ביקש לעזוב וללכת למשפחתו לאשתו היה
נשוי כבר.
גד אין לך מה לחזור לאשתך אתה רק תצער אותה את הלא יכול להביא ילדים לעולם.
ביום בהיר שראה שהם לא בביתם ניצל את המצב וברח מישם אל ביתו
ונולדו לו 7 ילדים הבנות על שמות האחיות טניה, דוסיה וג’נה והבנים בלינקה וסרגיי על
שמות הקצין והרופא הבכיר.
ואבא שלי הוא הבן הקטן במשפחה והוא נקרא על שם אבא של הסבא.
שנים רבות אחרי סבא היה בקווקז מרובה נכסים וכספים והיה לו חוות והיה תורם לכל הישוב
ועוזר .
בשלב מסוים לו הוצא להגר לאמריקה ולקבל שם נכס לא קטן ותשלום חודשי קבוע על מה
שתרם במלחמה אבל סבא סירב והעדיף לעלות לארץ.
בתקופה הקומוניסטית של רוסיה לעוזבים את המדינה למקום אחר לא היה רשות ואפשרות
לקחת נכסים איתם וסבא בחר לגור בדירה קטנה ללא כל הונו בארץ הקודש.
סבא מספר שהיו באים אליו הביתה בתסריטאים בהצעות להפקות סרטים על סיפוריו
במלחמה אבל סבא סירב ואת המשפט שאמר לא נשכח.
“מה שהיה שם עדיף ששם ישאר”
אוגוסט 2005 נפטר אחרי תפילה ערבית של שבת
לפני” אכל סעודת שבת קרא לאשתו ואמר אשתי אני רואה מלאכים והרבה מתים ואת
ההורים שלי מסביבי
והיא נבהלה לאחר כמה דקות נאנח ונפטר.
