הבריחה של מישה
כתבה: מוריה אסתר פורט
אי שם באמסטרדם שבהולנד, גדל לו ילד בשם מישה.
היו לו שתי הורים והיה להם מפעל לייצור בגדים.
כשהיה בערך בן 3, התחילו להגיע שמועות שהנאצים התחילו לקחת יהודים למקום שבו הם עובדים קשה מאוד.
ההורים של מישה שמעו זאת והם התחילו לדאוג.
אז הם החליטו שהם הולכים לברוח למקום שקט, הם חצו את הגבול לבלגיה.
ושם הם הלכו לבית קפה בשביל לחגוג על זה שהגיעו לבלגיה.
אמא של מישה אמרה למישה שאסור לדבר עברית כדי שלא יגלו שהם יהודים.
הם התחילו לאכול ואז מישה ששכח שאסור לדבר עברית, הרים את הכוס שלו ואמר “לחיים!”.
אמא של מישה כעסה עליו מאוד כי יכלו לגלות שהם יהודים.
אבל היה להם נס שאף אחד מסביב לא שם לב.
אחר כך הם פנו למבריח וביקשו ממנו שיעביר אותם לצרפת.
אבל הוא יכל לקחת רק שני אנשים והם היו שלושה, אז הם החליטו שאבא של מישה ילך איתו קודם, ואחר כך מישה ואמא שלו ילכו, וכך היה.
אבא של מישה הלך קודם ואז מישה ואמא שלו.
כשמישה ואמא שלו ברחו עם המבריח, היה להם רק לחמנייה ונקניק אחד לשבוע וחצי.
אז אמא של מישה אמרה לו כל יום לקחת ביס אחד וללעוס אותו הרבה זמן בפה.
הם המשיכו ללכת עם המבריח ביער, עד שפתאום הם שמעו חייל על אופניים עם כלב.
מישה ששמע את זה ראשון אמר לכולם להתחבאות.
החייל התחיל לחפש ולא מצא אותם אבל הכלב מצא אותם.
כשהחייל הגיע אל אמא של מישה הוא שם את היד שלו עליה, והיא צעקה עליו “אל תיגע בי! אני
ארית!” כי היא באמת הייתה נראית ארית גרמנית לא יהודייה , עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני. ()
החייל עזב אותה והתנצל.
ואז הוא לקח אותם למחנה הצבאי של הנאצים.
בדרך אמא של מישה חשבה על סיפור כיסוי.
כשהגיעו החייל הביא אותם לחדר של המנהל, ושם היא סיפרה לו את סיפור הכיסוי, הוא האמין לה והסכים להם להישאר במחנה קצת.
בינתיים מישה התחיל להשתעמם, אז הוא החליט להסתובב במחנה קצת.
ואז הוא ראה כלוב של כלבים, אז הוא טיפס עליו.
כשהגיע למעלה הוא הרגיש שהוא צריך פיפי, אז הוריד את המכנסיים ועשה פיפי.
אמא של מישה ראתה את זה ופחדה מאוד כי יכלו לראות שיש לו ברית מילה, אבל היו שם שני חיילים שהסתכלו עליו וצחקו שהוא נראה כמו פסל מפורסם של ילד שעושה פיפי שקוראים לו “מנקין פיש”.
אחר כך הם אכלו בחדר אוכל של החיילים וישנו בחדר של החיילים שהיו בשמירה שם, עד ששחררו אותם.
בינתיים אבא של מישה דאג להם, כי הם עדיין לא הגיעו אליו, אז הוא שלח שליח למצוא אותם.
השליח הגיע אליהם ואמר להם שמחר יבוא שליח חדש ויעביר אותם את הגבול לצרפת החופשייה.
וכך היה ביום למחרת באמת בה שליח ועזר להם לחצות את הגבול, ולהגיע אל אבא של מישה.
כשהם הגיעו אל אבא של מישה הייתה שמחה גדולה והתרגשות.
מצרפת הם עברו לספרד, ואז לפורטוגל, ואז לאורוגוואי על סירה בים.
יום אחד למישה היה משעמם מאוד על הסירה.
אז הוא ראה הר של סלמון על הסירה, והחליט לטפס עליו.
הוא טיפס וטיפס עד שהתחיל להחליק.
כשכמעט נפל מהסירה הוא החזיק במעקה של הסירה וניצל.
הם המשיכו לשוט עד שהגיעו לנמל באורוגוואי, ושם הם ירדו מהסירה לחוף.
הם עברו לארגנטינה והיתחילו חיים חדשים.
ואפילו אחרי כמה שנים מישה עלה לארץ והתחתן עם מישהי בשם קלאודיה, וגם נולדו לו שלושה ילדים. עכשיו יש לו הרבה נכדים ונכדות, נינים ונינות,
ואחת מהם זאת אני.__
