לפני שנים רבות
חי לו הברווז השובב. הוא מאד אהב חברים אך הבעיה היא שלא היו לו חברים. הוא היה ביישן, ומרב שהוא היה חכם הוא לא היה צריך בית ספר וגם אמא לא הרשתה לו חוג .ימים רבים חיכה הברווז שמישהו יגש אליו. פעם אחת שמעה נסיכה מיוחדת שהברווז השובב רוצה חבר. אז היא הלכה אליו וברגע שהברווז השובב ראה אותה הוא רץ להביא שמיכה ואז רץ להתחבא על השולחן. הנסיכה עמדה לצאת ואז אמא של הברווז עצרה אותה: “רגע, למה הגעת לפה?”
“אהה הגעתי לפה כי שמעתי שהבן שלך רוצה חבר אז באתי להציע לו את דוד שלי.”
“רגע מה שמעתי? חבר? איפה הוא גר? אפשר לבוא אליו?”
והנסיכה ענתה לו על הכל. הוא רץ אליו. ומתי שהוא רץ עלו לו כמה שאלות.
במה הם ישחקו? עד מתי הוא יהיה שם?
כשהוא הגיע דוד של הנסיכה שאל: “למה הגעת לפה?”
הברווז השובב ענה: “שמעתי שאתה רוצה חבר כמוני אז באתי לפה. בוא נשחק”
“יאללה!”
הם שיחקו תופסת, מחבואים, סבתא סורגת, והכינו עוגיות. הוא אפילו ישן אצלו.
יום אחרי אמא חיפשה אותו בכל העיר. היא דאגה לבן שלה. ואז היא ראתה אותו בבית של דוד של הנסיכה.
היא ראתה אותם משחקים ואמרה בלבה “יו איך הם משחקים יפה, אני אכין להם עוגה”.
היא הלכה לבית והכינה להם עוגה. כשהיא הלכה להביא את העוגה נפלה לה העוגה. היא היתה מבואסת אבל היא לא ויתרה.
היא הלכה להכין להם שוב ואז ראתה את שכנה שלה חווה מכינה עוגה. היא שאלה: “למי זה?”
והשכנה ענתה: “לך! שמעתי שנפלה לך העוגה אז הכנתי לך עוגה חדשה.”
אמא של הברווז השובב שמחה והלכה להביא להם, אבל הפעם יותר לאט.
