סיפורנו מתחיל ביום קיצי אחד. יפה בת השש ויונתן אחיה בן השבע, טיילו בחצר. לפתע יפה מעדה, יונתן קרא לאמא ”אמא אמא, בואי מהר. יפה נפלה בטיול בחצר ועכשיו היא בוכה”. אמא רצה ליפה, ”אוי יפה חמודה. בואי אני אקח אותך הביתה למקלחת, אני אקלח אותך במים קרים ונעימים, בינתיים יונתן יוכל לשחק בלגו, והוא יתקלח אחריך”. אמא הרימה את יפה למקלחת וכמו שהיא אמרה, יונתן שיחק בלגו.
עכשיו כבר נמאס ליונתן לשחק בלגו. הוא הלך לארגן את בגדיו. ”חולצת פיג’מה, מכנסי פיג’מה, תחתונים, גרביים וסיימתי”. יפה סיימה את המקלחת, היא יצאה בלי בכי. באמבט שיחקה בברווזים, אמא קנתה לה אתמול בעיר כרמיאל צעצועים למקלחת. היא קנתה גם ליונתן צעצועים למקלחת. רק הברווזים היו גם של יונתן וגם של יפה. יונתן רצה לעשות אמבטיה, הוא שאל את אמא: “אמא אני יכול לעשות אמבטיה?” אמא חשבה ואמרה ”כן רק לא יותר מידי מים שלו ישפריץ לך!” ”טוב אמא” השיב יונתן. עכשיו הוא היה שמח ומאושר עד הגג. הוא התחיל למלא את האמבטיה מיד וכמובן לא שכח לשים את הברווזים.
ישר כשיונתן סיים לחפוף את ראשו בשמפו, שיחק בברווזים. יונתן חשב שהוא מדמיין, הברווז פתח את פיו והתחיל לדבר “שלום לך יונתן. איזה כיף לי איתך ועם יפה, בחנות כל הזמן נגעו בי והזיזו אותי ממקום למקום”. עכשיו יונתן כבר חשב שהוא נרדם במקלחת. הוא אחל להרביץ לבטנו. זו הכאיבה לו מאוד, אך הוא לו בכה. ”מה אתה עושה?” שאל הברווזון. יונתן ניסה לדבר עם הברווז, אבל יצאו לו רק גמגומים. ”א – א- ני- אני – ח- ו- ח- חוחו- שב- שב – ש- ש- אנ -אני- חול- חול -חולם. ”על מה אתה חולם?” שאל והתעניין הברווז. ”אני לא בטוח שאתה מדבר! אתה בטוח שאתה מדבר?” שאל אותו יונתן, הוא לא ידע שהברווז מדבר בדרך קסם. ”ברור” ענה הברווז.
****
אמא שמעה את השיחה המוזרה של יונתן והברווז. היא שאלה את יונתן, ”יונתן למי אתה מדבר?” היא נכנסה למקלחת וראתה את הברווז מדבר. היא קפאה במקום, היא לא הבינה את המתרחש. הברווז חש ברגשה ובן רגע הפך לברווז מקלחת רגיל כמו בחניות. אמא גם חשבה שדמיינה. היא חזרה לעשתונותיה. ”יופי יונתן תתקדם במקלחת, עוד מעט אני אקריא לכם סיפור, עד שאבא מגיע. אחרי זה נאכל ארוחת ערב.
לאחר כמה דקות יונתן והברווז המשיכו לדבר, הראשון היה הברווז. ”אתה יודע איפה הייתי לפני שאמא שלכם ראתה אותי בחנות וקנתה אותי?” אמר הברווזון ”לא, אבל בכלל אני לא יודע את השם שלך ואתה כן יודע זה לא פייר” נעלב יונתן. ”טוב טוב, אני אגלה לך את שמי, שמי הוא ביז. נקראתי כך על שם דודי. חבל תינוקות לעסו אותו בפיהם” ביז שתק למשך כמה שניות ושאל את השאלה מחדש. ”רגע בכלל לא ענית לי על השאלה שלי!” נעלב הברווז המדבר. ”אוי סליחה, הייתי עסוק בלשאול את שמך” יונתן כבר היה באמצע לסבן את רגלו השמאלית.
”יונתן, אבא כבר הגיע, אני לא מצליחה להבין למה אתה מתעכב כל כך הרבה זמן.” אמא כרגע כבר
כעסה על יונתן. ”סליחה ביז, אני חייב לצאת מהמקלחת, כל היום לא ראיתי את אבי”. יונתן נפרד
במילים אלו מביז. “נתראה בפעם הבאה שתתקלח” לחש באוזנו של יונתן.
