הבלש והמסתורי

הבלש והמסתורי

לִפְנֵי חֹדֶשׁ, יֶלֶד בְּשֵׁם מִסְתּוֹרִי עָבַר לָגוּר בְּאַפְרִיקָה. לַיֶּלֶד הַזֶּה הָיָה מַרְאֶה מְיֻוחָד, הָיוּ לוֹ שֵׂעָר לָבָן ועיניים סגולות… הוּא לֹא הָיָה לְבַד. גַּם חָבֵר טוֹב שֶׁלּוֹ עָבַר לָגוּר בְּאַפְרִיקָה יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ. לְחֶבֶר שֶׁלּוֹ קָרְאוּ בַּלְשָׁן הַבַּלָּשׁ כִּי רָאָה הַרְבֵּה דְּבָרִים מוּזָרִים וְרָצָה לַחֲקֹר אוֹתָם . בַּיּוֹם שֶׁהִגִּיעַ לְאַפְרִיקָה , לַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ, בַּלְשָׁן הַבַּלָּשׁ פָּגַשׁ אֶת חֲבֵרוֹ מִסְתּוֹרִי. הִתְחִילוּ לְפַטְפֵּט וּבַלְשָׁן הִצִּיעַ לוֹ לַעֲשׂוֹת סִיּוּר בָּהָר הַקָּרוֹב. כָּךְ עָשׂוּ וּבַלַּיְלָה בְּאֶמְצַע הַסִּיּוּר ,מִסְתּוֹרִי נִזְכָּר שֶׁקָּבַע פְּגִישָׁה עִם שֵׁד… כְּדֵי לפגושׁ אֶת הַשֵּׁד הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּגֵּר וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹחוֹת הָעָל שֶׁלּוֹ …כֵּן, לַמִּסְתּוֹרִי הָיוּ כּוֹחוֹת-עַל אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לְגַלּוֹת אוֹתָם לַחֲבֵרוֹ הַבַּלָּשׁ לָכֵן הִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, הִסְתַּתֵּר וְקָפַץ מֵהָהָר כְּדֵי לְהִשְׁתַּגֵּר. בַּלָּשׁ חִפֵּשׂ אוֹתוֹ אַךְ לֹא מָצָא אָז הֶחְלִיט לָלֶכֶת לפגושׁ חֲבֵרִים אֲחֵרִים שֶׁגַּם הֵם מְטַיְּלִים עַל הָהָר וִישֵׁנִים בְּקֶמְפִּינְג. לְאַחַר זְמַן מָה, מִסְתּוֹרִי הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם וְחָשַׁב שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָשִׂים לֵב. אֲבָל בַּלָּשׁ הַבַּלְשָׁן הָיָה סַקְרָן וְתָמִיד רָצָה לַחֲקֹר אֶת הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים… וְהַדָּבָר הַזֶּה הָיָה מוּזָר: אֵיפֹה נֶעֱלַם הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ? מֶה עָשָׂה בִּזְמַן שֶׁנֶּעֱלַם? אֵיךְ מָצָא אוֹתָם? בַּלְשָׁן הַבַּלָּשׁ הֶחְלִיט לְטַיֵּל בָּהָר, אוּלַי יִמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. בַּלָּשׁ נִתְרַחֵק…וּפִתְאוֹם שְׁנֵי שֵׁדִים חָטְפוּ אוֹתוֹ. מִסְתּוֹרִי ,שֶׁהָיָה לוֹ אֶת הַכּוֹחַ שֶׁל “סוֹפֵר שְׁמִיעָה”, שָׁמַע שֶׁבַּלְשָׁן בְּסַכָּנָה וְצוֹעֵק : “הַצִּילוּ”. הוּא הֶחְלִיט לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ. מִתְעוֹרֶרֶת לוֹ בְּעָיָה : אִם נִלְחָם נֶגֶד שֵׁד אוֹ שֵׁדִים, הוּא יְאַבֵּד לְנַצֵּחַ אֶת כּוֹחוֹת הָעָל שֶׁלּוֹ… הַהַחְלָטָה הַזּוֹ קָשָׁה אֲבָל יְאַבֵּד אוֹתָם לָנֶצַח. זֶה הָיָה לוֹ מְאוֹד קָשֶׁה, אֲבָל הוּא לֹא יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לְאַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ . בְּלִי לְהַסֵּס, מִסְתּוֹרִי תּוֹקֵף אֶת הַשֵּׁדִים ! בַּלְשָׁן הַבַּלָּשׁ הָיָה בְּהֶלֶם. סוֹף סוֹף הוּא מֵבִין אֶת כָּל הַהֲלוּמוֹת סְבִיב חֲבֵרוֹ. בָּרֶגַע שֶׁהַשֵּׁדִים הושמדוּ , מִסְתּוֹרִי אִבֵּד אֶת כָּל כּוֹחוֹתָיו. שִׁעֲרוּ הָפַךְ לְחֹם, עֵינָיו הסגולות הָפְכוּ לְכָחֹל. מִסְתּוֹרִי הִרְגִּישׁ הַקַּלָּה שֶׁהִצִּיל אֶת חֲבֵרוֹ. מִסְתּוֹרִי וּבַלְשָׁן הָיוּ חֲבֵרִים הֲכִי קְרוֹבִים שֶׁאֶפְשָׁר , מַמָּשׁ כְּמוֹ אַחִים.                                                                                                                                                                                                               

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »