שם הסיפור: הבלשית שירה- בתעלומת הגניבות!
כתבה: שירי תשובה כיתה ו’ בנות
חזרתי מהעבודה מותשת ביותר מפני שרק עכשיו סיימנו במשרד הבלשות שבו אני עובדת
תעלומה רצינית… רק נכנסתי הביתה והטלפון צלצל, “אוף” נאנחתי והרמתי את השפופרת,
“הי, שירה זאת דנה מהרחוב הסמוך. קיבלתי את המספר שלך ממשרד הבלשות הארצי מכיוון שיש לי פה בעיה רצינית ביותר” בקע הקול מהטלפון.
“אוף, כל אחת אומרת שהבעיה שלה מאוד רצינית”
מלמלתי. “אז תוכלי לבוא אלי היום בשעה 4:30?” “כן, בשמחה, איפה את גרה?” שאלתי “ברחוב
הזית בית 6″ “טוב, סבבה” אמרתי וניתקתי..
לבינתיים החלטתי ללכת לחברתי הטובה עדי. “נהיה לי כבר ממש עמוס בעבודה הזאת, כל פעם עוד טלפון ועד טלפון” אמרתי לעצמי. לאחר שהתקשרתי לעדי יצאתי לכיוון ביתה…
דברנו ודברנו כל אחת ועל הבעיות שלה. עד שנהיה מאוחר ונפרדנו, ואני חזרתי הביתה.
בדרך הביתה הבטתי בשעון והשעה הייתה 4:25 ובשעה ארבע וחצי אני צריכה כבר להיות אצל דנה, ולכן שיניתי כיוון לרחוב הזית .וכבר מצאתי את המקום וגם את הדירה , דפקתי על הדלת,
דנה פתחה את הדלת והזמינה אותי לשבת בספה. אך אני עניתי לה ש “רגע אחד לפני הכול בואי ונצא החוצה ועוד מעט את גם תביני למה..”
דנה שלא הבינה מה אני רוצה יצאה יחד איתי אל הגינה שלה והתיישבו בנדנדה. ואז שאלתי אותה
“בואי ותספרי לי מה קרה שהוא כל כך חשוב?” שאלתי ואז מיד דינה התחילה לדבר וסיפרה לי
שכשהיא חזרה הביתה מהעבודה היא גילתה שחסרים בביתה חפצים כמו תמונות עתיקות עם
המון ערך או קומקום שעבר במשפחתה של דנה מאמא לבת “וגם כשחזרתי הרחתי ריח של בושם לא מוכר” הוסיפה דנה.. “למה שמשהו ירצה לגנוב דברים שהוא בכלל לא קשור אליהם כמו הקומקום. משהו פה מרגיש לי חשוד…”
כשהגעתי הביתה אחותי אורטל התקשרה אלי ואמרה בכל לחוץ ביותר שיש בעבודתה המון פריצות!
היא בקשה את עזרתי אך מפני שכבר ההייתי ממש עייפה הודעתי לה שמחר אחזור אליה וכבר נראה מה לעשות.
למחרת בבוקר החלטתי לא ללכת לעבודה מפני שכבר עכשיו יש לי המון עבודה ולאחר
שבקשתי אישור מהמנהלת התקשרתי לאחותי וכך היא אמרה: “את לא תאמיני היום נגנבו עוד
חפצים ואין כל סימן לעקבות!! והרכזת שלנו היא היחידה שהייתה והיא ממש אחראית ואין סיכוי שזאת היא.. יש לי רעיון אלי תבואי אל העבודה שלנו וכך יהיה יותר קל לפתור את התעלומה הזאת”
עצרתי את שטף דיבורה של אחותי וביקשתי את פרטי המקום ואחרי 10 דקות כבר לא הייתי בבית אלא בדרך לירושלים.
אחרי שעתיים נסיעה הגעתי והלכתי לקנות לי משהו לאכול וצעדתי לכיוון מקום העבודה של אחותי
שכבר הייתי בו מספר פעמים..
כשהגעתי אחותי קבלה את פני יפה והובילה אותי אל החדר אשר ממנו נגנבו חפצים וספרה לי
בקצרה על כל המתרחש. ואז פתאום נכנסה לחדר הרכזת והודיעה לי בקול כעוס לעזוב מיד את
החדר.. ואחותי הסבירה לה שאני באתי הנה כדי לפתור את תעלות הגניבות, אך הרכזת צעקה עלי
מיד לצאת מהחדר ונגשתי אל הרכזת ושאלתי אותה למה היא מתעקשת שאלך.
הרחתי ריח של בושם מוכר ונזכרתי שדנה נתנה לי להריח את הבושם הזה, זה הבושם שדנה חשדה שהוא הגיע מהגנב שהוא כנראה גנבת!
מיד כשיצאתי מהבניין התקשרתי לדווח למשטרה שתמיד סומכת אלי והמשטרה פצחה בחקירה
עם חדשות מרעישות: הרכזת היא הגנבת והיא גנבה את כל זה רק מפני שרצתה להקים מוזיאון
משלה..
