יום אחד ילדה בשם עינב שיחקה עם חברות שלה בבית העץ שלה. השמות של החברות שלה היו: קרן,הדר, וציפורה והן דיברו על בית רדוף, זה גרם לעינב לפחד כי היא לא אוהבת בתים רדופים. עינב לא יכלה להירדם בגלל שביום החברות שלה דיברו על בית רדוף. אחרי קצת זמן עינב יכלה להירדם. עינב חלמה חלום ממש רע שהיא נתקעה בבית רדוף אבל לפני שהחלום שלה נמשך היא היתה צריכה לקום לבית הספר.
בלימודים כל מה שהיא חשבה עליו היה החלום שהיא חלמה. אחרי בית הספר היא הכינה שיעורי בית והיא שמעה רעשים מוזרים ונבהלה היא ניסתה להתעלם מהרעש אבל זה הפחיד את עינב. עינב ירדה במדרגות ואף אחד לא היה שם. היא צעקה להורים שלה ואף אחד לא ענה. היא רצתה לרוץ לבית של החברים שלה אבל היא הייתה צריכה לשאול את אמא. אבל היה היתה כל-כך מפחדת והיא רצה לבית של קרן שנמצא מעבר לרחוב היא התחילה לרוץ וסגרה את הדלת מאחוריה. היא רצה ברחוב הכי מהר שיכלה. היא התנשפה שהגיעה לביתה של קרן. היא שמעה קול בפנים והיא דפקה על הדלת ואמא של קרן פתחה את הדלת. אמא של קרן הייתה מאוד מבולבלת כשמצאה את עינב על מדרגות הדלת.
עינב שאלה: “קרן בבית?” אמא של קרן אמרה: “לא, היא בחוג ריקוד היא תחזור הביתה בעוד שעה, למה?” עינב סיפרה לה את סיפור ורצתה שאמא של קרן תעזור לה למצוא את הוריה. הם הלכו לביתה של עינב ומצאו שם את ההורים. עינב רצה אל הוריה והתחילה לחבק אותם ושאלה: “איפה הייתם?” הם אמרו שהם היו בבית של חבר שלהם אבל אז אחות הקטנה של עינב ירדה למטה ואמרה: “הבהלתי אותך עינב?” עינב הייתה מאוד מבולבלת ושאלה: “עשית את זה?” “כן” אמרה אחותה הקטנה של עינב והם שוב היו משפחה גדולה ומאושרת. בבית הספר עינב סיפרה לכיתה שלה וכולם צחקו.
