הבית הנטוש
באזור שקט בדרום העיר, אי שם בסמטאות, היה בית נטוש שאף אחד לא היה מעז להתקרב לסביבתו. בחג סוכות משפחתי ואני נסענו לאכסניה בקרבת המקום ובדרך ראינו את הבית הנטוש. כשהגענו לאכסניה ,אמרתי לאבי שאני רוצה לטייל בסביבת האכסניה,. אחי גבריאל אמר ”אני אבוא איתך”,אבא הסכים ושנינו הלכנו ביחד.
בדרכנו ראינו את הבית הנטוש. נכנסנו בחשש לבית, הבית היה חשוך ושקט. התחלתי לפחד, אמרתי לאחי ”בוא נחזור, אני ממש מפחד” ואז שמתי לב שאחי כבר לא לידי ,נבהלתי לרגע ואז שמעתי קול צעדים במדרגות, הסתכלתי וראיתי את גבריאל אחי עולה במדרגות. רצתי אליו ואמרתי לו שאני יוצא מהבית המפחיד הזה עכשיו! פתאום שמענו קול צעדים בקומה מעלינו, הבנו שאנחנו לא לבד בבית. עכשיו גם אחי הבין שכדאי לברוח מהמקום, חזרנו לאכסניה והצטרפנו למשפחה לארוחת הערב. הלכנו לישון, באמצע הלילה חלמתי חלום מפחיד ובו ראיתי שוב את הבית הנטוש , הבית היה מלוכלך עם הרבה אבק וראיתי איש בבגדים שחורים ומושיט יד לקבץ נדבות. קפצתי ממיטתי בבהלה רבה, נרגעתי כשהבנתי שהכל חלום.
בבוקר למחרת סיפרתי לאבי שאתמול אני ואחי ביקרנו בבית הנטוש ושהיה שם עוד מישהו אתנו, הסקרנות שלי ניצחה את הפחד ביקשתי מאבא שאולי הפעם נלך לשם ביחד.
אבי לקח את המפתחות של האוטו ויצאנו- אבא, אחי ואני לדרך. ירדנו מהמכונית אבי פתח את הדלת ונכנסנו לבית הנטוש. כשפתחנו את הדלת היא חרקה והשמיעה קול צורמני. הלב שלי דפק במהירות וכבר התחלתי קצת להתחרט. שמענו קולות של צעדים מהקומה למעלה- בדיוק כמו אתמול אבל היום שמענו גם קולות של כלי זכוכית מתנפצים על הרצפה . בעודנו מתלבטים מה לעשות ראינו איש מבוגר עם מבט עצוב בעיניים. בגדיו ישנים קרועים וזקנו פרוע יורד מהקומה העליונה.
“מי אתה?” שאל אבי.
שמענו מין נהמה מוזרה כזאת: אההההההה
“מי אתה, איך קוראים לך?” שאלתי בפחד, בניסיון שיענה לי.
האיש התחיל להתקדם לעברנו, הלכנו מיד אחורה, הוא התחיל לרוץ לקראתנו, ברחנו משם במהירות האפשרית. ואז שמענו אותו צועק בקול כואב ” אל תלכו, חזרו”.
התלבטנו מה לעשות אבל אבא אמר: “האיש הזה נראה לי מוזר, זה עלול להיות מסוכן. אנחנו הולכים מכאן עכשיו.”
כשראה האיש שאני הולכים הוא החל לבכות.
התמלאתי ברחמים על האיש המסכן. אבא ראה זאת ואמר: ” אל תצטער חיים, אנחנו נקרא למשטרה שתנסה לעזור לו. אני מפחד שהאיש הזה עלול להיות מסוכן לנו.
אבא חייג למשטרה מהאוטו. הוא סיפר להם על האיש המוזר והעצוב והם אמרו שהם ישלחו לשם ניידת.
השוטרים הגיעו וכרזו לאיש וביקשו שיצא החוצה.
לאחר כמה שניות דלת בבית נטרקה בעוצמה, וראינו את דלת הכניסה נפתחת והאיש המוזר יצא מפוחד ואמר לשוטר: “אדוני השוטר, אין לי בית, אין לי מקום לישון .לפני כחודש מצאתי את הבית הנטוש ומאז אני גר פה.
השוטר שאל אותו מהם קולות הזכוכית המתנפצת ששמענו והוא סיפר שהוא אוסף בקבוקי זכוכית ומזה הוא מתפרנס בקושי רב.
השוטר ריחם על האיש המסכן ואמר לו : עליך למצוא לך בית טוב לגור בו. החורף מתקרב והבית הזה פרוץ ולא מוגן. בוא איתי וננסה לעזור לך למצוא עבודה טובה ומקום טוב לגור בו.
האיש חייך באושר ולפני שעלה לניידת אמר לנו: תודה אנשים טובים שדאגתם לי ושלחתם לי עזרה.
