הבידוד של הלל
בוקר שגרתי וחורפי בכיתה א’3 בבית ספר ברויאר.
שתי נקישות על הדלת. “פתוח”. המורה קראה מרחוק. ראשיהן של כל בנות הכיתה הופנו בבת אחת לכניסה.
הלל התרגשה לראות את אימה בפתח: “אימא”!
“הללי מתוקה, באנו לקחת אותך. את צריכה להיכנס לבידוד”. אמרה אימא כמעט בלחישה כדי לא להפריע למהלך השיעור.
למה?.. עצב ניכר על פניה של הלל כששאלה בתחנונים: “אפשר שנלך אחרי שיעור פרשת שבוע?”
אימא חייכה בעצב :”נגה מאומתת לקורונה. בכל רגע שאת בכיתה יש סיכון להדבקה ולא נרצה שזה יקרה, נכון הללי?”
הלל הבינה. היא הכניסה את הציוד לילקוט, נפרדה מבנות הכיתה וחזרה עם אימה הביתה.
בשער הכניסה למושב ‘בני ראם’, המושב בו היא גרה מיום לידתה, החלה הלל לדמיין איך תעביר את זמנה בימים הבאים. “אולי אקרא את ‘מועדון הנסיכות’? ואולי אשחק עם אחותי הגדולה נעמה?
הלל נכנסה לביתה וראתה את אבא יושב על הספה הכחולה מגולל בפלאפון. בספה הצהובה ישבה נעמה וקראה קומיקס, וליד השולח אריאל מרכיבה פאזל של נסיכות.
“איפה נגה?” הלל התעניינה.
כולם נשאו את עיניהם אל הלל. “הללי שלי, נגה מאומתת ולכן היא בבידוד נפרד בחדר, ואנחנו בבידוד יחד”. הסביר אבא.
“טוב” אמרה הלל וחיפשה בעיניה את ספרה, לאחר שהבינה שאחיותיה לא ישחקו אתה.
היום השני לבידוד נפתח בנקישות קלות בדלת. אימא של הלל ניגשה לקחת מסיכה מהמגירה ופתחה את הדלת לרווחה.
חבילה מונחת במפתן. אימא הרימה את החבילה והכריזה:” אריאלי, קיבלת משלוח!”
אריאל רצה אל אימא בהתלהבות גדולה לקחת את החבילה.
הלל התבוננה באריאל בקנאה קלה…
לאחר זמן קצר, שוב נקישה בדלת. הלל פתחה בתקווה וראתה חבילה עבור נגה. אכזבה מילאה את ליבה…
“ארוחת בוקר”! אימא קראה בחגיגיות.
חיוך עלה על פניה של הלל כשאימא הגישה את המאכל האהוב עליה: פיצה עסיסית וחמה.
” אמנם לא מתאים לארוחת בוקר, אבל בשביל החיוך של הלל הכול שווה” אמר אבא בעליזות.
כעבור שעה נוספת שוב נקישות…
אמא צעדה לכיוון הדלת והלל בעקבותיה… והפעם שליח עם מגש פירות.
עבור מי המשלוח? שאלה הלל מלאת ציפייה. “בשבילי…” ענתה אימא לאחר היסוס קל.
הלל החמיצה פנים ולא חזרה לשולחן. אבא שם לב והדבר נראה לו מוזר. מעולם הלל לא השאירה שאריות של פיצה בצלחת.
“מה קרה הללי? למה את עצובה?” שאל אבא בדאגה
הלל פרצה בבכי נסער:” גם אני רוצה שישלחו לי משהו משמח בבידוד!”
אבא חיבק את הלל והציע:” בואי ננסה להתקשר ליעל ואז תרגישי הרבה יותר טוב.”
הלל הנהנה בראשה.
“רגע אבא, יעל לא בכיתה עכשיו?”
” הבוקר גם אח של יעל נמצא מאומת לקורונה” ענה אבא
הלל פקחה חזק את עיניה:” אולי בגלל זה היא לא שלחה לי כלום. בטח גם היא משועממת כמוני בבידוד.”
“אבא, אפשר להתקשר מהפלאפון שלך? דחוף!” הלל ניתרה ממקומה.
הלל התקשרה מיד ושוחחה עם יעל ארוכות.
לאחר השיחה, הלל הכריזה:” כשאצא מהבידוד, אתחיל פרויקט של מעשים טובים עבור ילדים בבידוד”.
אימא חייכה ושאלה בסקרנות:” ומה בדיוק הפרויקט הזה, גברת?”
“מעכשיו כל פעם שאשמע על ילד או ילדה בבידוד, אכין להם משלוח מתוק או אתקשר לשמח אותם”. הלל ענתה בעיניים בורקות.
אימא הגאה חיבקה את הלל חיבוק ענק:” רעיון מבורך ילדה גדולה שלי”.
