הכל התחיל מעטלף קטן בסין, שהכיר לעולם כולו את וירוס הקורונה.
הקורונה, או בשמו הרשמי קוביד 19 הוא וירוס עם כתר וקוצים, שעקץ את העולם כולו, ובתוכו
גם אותי.
נדבקתי מאחותי הגדולה שנדבקה בבית הספר וכך נכנסנו שתינו לבידוד חדרי.
התחלנו בידוד משותף של שבוע, ועוד שלושה ימים בהם נשארתי בבידוד לבד.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויית מהבידוד שלי.
נסגרנו בחדר קטן וחמים למשך שבוע ימים. משחקות עם עצמנו, ואפילו קצת לומדות, מוצאות דרכים לשעשע את המבודדות. כל בני המשפחה פינקו אותנו בממתקים ובמתנות. אבל עדיין היה קשה בלי חיבוק חם ונשיקה מההורים.
הזמן עבר לאט לאט. בינתיים למדנו על עצמנו דברים רבים. להגביל לעצמנו את כמות הממתקים ולהיות אחראיות גם על הלימודים והכי חשוב – להסתדר ביחד.
קראנו ספרים, שרנו שירים, ואפילו המצאנו ריקוד קורונה מצחיק ומהנה.
אחותי הגדולה סיימה את הבידוד שלה וכך נשארתי לבד בחדר המבודד. הרגשתי בודדה ועצובה, הייתה חסרה לי חברה. בידוד לבד או עם אחותי זה לא אותו דבר בכלל.
אכלתי לבד, שיחקתי לבד, והלכתי לישון לבד, המון המון לבד.
בסיום הבידוד שלי, ערכו לי בבית מסיבת שחרור קורונה, היו בלונים בשלל צבעים, שירים וריקודים והרגשתי שוב כיף ומאושרת.
והכי כיף שבעולם היה לתת נשיקה וחיבוק לאבא ולאמא היקרים שלי.
