הבדיחה המבהילה

שמי נחשון ואני בן 7 וחצי, אני לומד בכיתה א’. אני חושב שאני ילד  אמיץ, אבל אני רוצה לספר לכם סיפור שגרם לי לפחד. יום אחד בצהריים אני וכל המשפחה שלי יצאנו לפראק האגם בנתיבות שיש בו מתקנים וחיות.  אחרי כמה דקות של ארגונים יצאנו לפארק וכשהגענו נכנסנו לשם ושחקנו במתקנים. לפתע, ראינו את הדודים שלנו, לא תכננו שנפגש וזו הייתה הפתעה גדולה.
שמחתי לפגוש את בת הדוד שלי יהל אור, היא בגיל שלי ואנחנו חברים טובים. אחרי שאכלנו ארוחת צהרים, הלכנו יחד לאגם, ראינו ברבורים. יהל אור ואני טיילנו במבוך והסתבכנו קצת עד שהגענו לסוף המבוך ונהנינו מאד. אני לא ידעתי שאמא שלי הייתה בשירותים, בזמן שהיא הלכה להתפנות נשארתי עם דוד שלי ויהל אור והסתכלנו על חיות מעניינות.  עמרי הדוד שלי החליט לעשות לי תעלול ולהצחיק אותנו. בהתחלה, הוא אמר שיש אריה בשירותים ואני לא כל כך האמנתי, אמרתי לו: ” איך יכול להיות שיש אריה בפארק שמסתובבים בו ילדים?”, אבל דוד שלי אמר: “חכה ותראה, יש פה אריה ותכף תשמע אותו”. התחלתי לשמוע קולות של אריה, מין שאגה חלשה, לאט לאט השאגה התגברה. בשלב הזה כבר האמנתי שהשירותים זה הכלוב של האריה. אחר כך, התחלתי לפחד וכמעט בכיתי, אמרתי לדוד שלי ” אמאלה אני מפחד, זה באמת אריה תשמור עלי” ודוד עמרי ענה “אל תדאג אם יגיע אני אציל אותך”. השאגות התגברו ואני התחלתי לצעוק מרוב פחד, ממש נבהלתי. אמא שלי שמעה שאני צועק ולא הבינה מה קרה. פתאום, בלי שום סיבה נפתחה הדלת של הכלוב של האריה ומי הציץ מהדלת? אמא שלי ואני הייתי בטוח שזה אריה שיצא מהכלוב. כולנו צחקו מהבדיחה המצחיקה של דוד שלי ולאחר שנרגעתי, גם אני צחקתי. דוד שלי הרגיע וחיבק אותי וגם אמא שלי חיבקה אותי :” אהוב שלי הכל בסדר, אני פה, אין פה אריות ואני שומרת עליך”. נרגעתי מעט, המשכנו לטייל בפארק ונהנינו לראות את החיות ובכלל לא היו שם חיות טורפות. ולסיום, יצאנו מהפארק ודוד שלי הרגיש לא נעים  שהפחיד אותי ונבהלתי והוא החליט לשמח אותי ואת כל הילדים והוא קנה לכולנו גלידות טעימות כדי להרגיע את הבהלה שלי. את הסיפור לא אשכח לעולם.  מאז, יהל אור ואני צוחקים יחד על הבדיחה המבהילה הזו כל פעם שאנחנו נפגשים והצחוק יחד איתה עוזר לי להתגבר על הפחד.