הארנב האמיץ

יום אחד יצא הארנב לראות את הינשוף הלבן שגר בצד השני של היער.
אבל כל החיות אמרו לו: אתה קטן מידי בשביל לצאת לדרך ויש סכנות.
הארנב החליט ללכת, אמרו לו: “טוב עם אתה מתעקש -לך לבדך” והחיות הלכו להן.
הוא הגיע לנחל שוצף ושמע ציוץ והסתכל לכל הכיוונים אבל לא ראה שום ציפור, ופתאום ראה ציפור תקועה בין האקליפטוסים שצמחו ליד הנחל.
והוא גם ראה תנין בא ממולו לאכול את הציפור, הלך הארנב להסתתר מפני התנין כדי שלא יאכל גם אותו.
ובין רגע, בלי להתכוון יצא וצעק: “עזוב את הציפור, תאכל אותי במקומה, תנין טיפש אחד”.
“מי זה שם?”, שאל התנין. “מי זה שקורא לי טיפש?”
“זה אני, הארנב”. אמר הארנב ברעד.
בוא נעשה תחרות”. אמר הארנב.
“אבל איזה תחרות?” שאל התנין.
“תחרות משיכה בחבל, מי שימשוך יותר חזק עד שהחבל יקרע הוא יהיה המנצח”.
הארנב, מכיוון שהיה חלש מידי, קשר את החוט לעץ ואמר: עכשיו! משוך”, והתנין משך, אבל הוא לא הצליח להביס את הארנב. הוא חשב: “איך ייתכן שאני לא יכול להביס אותו”?, הרי הוא קטן בשביל למשוך אותי, בתוך שניה אני מביס אותו, איך זה יכול להיות”?
ואז הוא משך יותר חזק, ויותר חזק, ויותר חזק, עעעעעדדד שהחבל נקרע והתנין עף לאוויר וטבע בים, אחכ ברח לו התנין ונעלם מרוב המבוכה שלא הצליח להביס ייצור כזה קטן.
והארנב המשיך בדרכו.
והוא ראה מרחוק את הינשוף הלבן כשהוא יושב על עץ. והוא חשב: “איזה עצה הוא צריך מהינשוף הלבן”. אז הוא אמר לינשוף: “אני פחדן, אני רוצה לא להיות פחדן”
“אתה פחדן?” שאל הינשוף. “אתה לא פחדן בכלל, אתה יודע, לפני כמה דקות עברה כאן ציפור שיר קטנה, והיא סיפרה לי על ארנב אמיץ וחכם אתה וועל מעשה גבורה שהוא עשה. ושראיתי אותך, חשבתי, בטח זה אתה.”
“באמת?” שאל הארנב.
“כן, אתה לא פחדן ולא נעליים, אמר הינשוף הלבן”. “הם פשוט לא יודעים, החיות האחרות”.
“באמת?”, שאל הארנב. “כן.” אמר הינשוף.
“אם יאמרו לך משהו כזה, אז תגיד שהינשוף הלבן אמר שאין לו שכל”. יש לו אולי שכל אבל של ציפור”.
“טוב”, אמר הארנב. “אני אגיד את זה לכל מי שיאמר לי”.
“אה, ותגיד גם שאני חתיך”, אמר הינשוף.
“טוב”, אמר הארנב וצחק.
ואם חייה תטרוף אותי? שאל הארנב.
אני אדע, אמר הינשוף, אני אסביר לך
וסיפר לו הינשוף בנחת ובשקט: “תמיד מאחת בלילה עד הזריחה אני עף לכל מקום, כי אני חיית לילה, ואף חיה לא באה לבקש את עצתי בלילה, כי רק אני חיית לילה באזור , וגם יש לי כנפיים ואני יכול לעוף. וככה אני אראה אם חייה טרפה אותך.
“באמת?” שאל הארנב.
“כן”, ענה הינשוף.
“ככה נולדתי עם מחשבות על עצמי”.
“כשאני חושב על זה, לי זה נראה שאתה חיית חיים קשים. זה נכון?” שאל הארנב.
” בכלל לא, מפנקים אותי כמעט בכל יום ויום, כי אני הרי הינשוף הלבן”
הרי אם אני הינשוף הלבן כמעת כל הזמן מביאים בשבילי מתנות כי תמורתם אני נותן עצות טובות.
אמר הארנב לינשוף הלבן: אם אעבור עוד כמה הרפתקאות ואצליח להסתדר, כולם ידעו שאני אמיץ למתוחכם ויתחילו לבטא אליי גם לקבל עצות ולתת לי מתנות.
אני מקווה שעד היום הולדת שלי- אגיע לזה.