“דלינג, דלינג…” הטלפון הנייד שלי צלצל בשעת צהריים ביום ראשון שעבר.
“הלו, מי זה?” עניתי.
“שלום רותם, מה שלומך? זה סבא אשר”.
שמחתי כל כך שסבא התקשר, “מצוין סבא, איך אתה מרגיש?”
“מעולה נכדי היקר, האם תוכל להגיע אלי ולעזור לי לנקות לקראת חג הפסח?”
בליבי חשבתי, כמובן שאני רוצה לעזור לסבא.
תמיד כשאני הולך אליו יש לו סיפורים מעניינים מהעבר, “בטח סבא, אני בדרך!”.
את הסיפור שאספר לכם עכשיו, כדאי לכם לקרוא בעיון.
הגעתי לביתו של סבא בשמחה, הוא ביקש ממני שנרד יחד לנקות את המרתף, הברקנו את החלונות, צחצחנו את השידות ואז הגענו לארון החום הישן.
במגירה הראשונה היו תכשיטי הזהב של סבתא שקד זיכרונה לברכה.
התכשיטים היו מצוחצחים ונקיים כאילו סבתא ענדה אותם אתמול.
סבא סיפר שאלו תכשיטיה האהובים של סבתא והוא נוהג לנקות אותם לעיתים קרובות.
סבתה שקד הייתה אישה מיוחדת במינה היא נפטרה ליפני שנה וחצי.
במגירה השנייה היו מסמכים רבים מעברו של סבא.
ואז, כשהגענו למגירה השלישית הבחנתי באלבום עור ישן מאוד בצבע חום, הרמתי אותו בזהירות רבה ושאלתי את סבא: “מה זה ?”.
סבא שלי הוא ניצול שואה, הוא עלה לארץ מפולין.
סבא סיפר לי שזהו אלבום שיקר מאוד לליבו, אלבום ובו תמונות רבות של משפחתו וחבריו שנהרגו במלחמה.
פתחתי את האלבום וראיתי תמונות מרגשות מאוד של חבריו ומשפחתו, סבא סיפר לי על האנשים שבתמונות עם דמעות בעיניים, הוא התרגש מאוד .
סבי הוא אדם מבוגר מאוד , בחודש הבא הוא יחגוג יום הולדת 96.
לאחר שראינו את התמונות שבאלבום, סבא ביקש ממני בקשה: “רותם נכדי היקר, אני אדם מבוגר, לא כל כך בריא ואני מתפלל להגיע ליום הולדתי.
ביום שבו אני אלך מהעולם אני מבקש ממך להיות אחראי על האלבום, אני רוצה שאתה תדאג לספר בעתיד לבנייך ולנכדייך את סיפור הניצחון שלי נגד הנאצים, תציג את התמונות ותספר לכולם”.
התרגשתי מאוד מבקשתו של סבא, ולקחתי את האלבום איתי.
בדרכי הביתה פגשתי את חבורת הבריונים של מייק, “היי! רותם מה יש לך ביד?”, שאל אותי אליה המציק.
“אה, אה, אה… זה לא עניינכם”, עניתי והתחלתי לרוץ.
אליה ועידו עקפו אותי וחטפו מידי את האלבום.
התחלתי לבכות בצעקות ובקול גדול, הייתה דממה בשכונה וכולם שמעו רק אותי.
המשכתי לצעוק ולצרוח שיחזירו לי את האלבום.
אך לצערי, הילדים בחבורה של מייק לא הקשיבו לי והמשיכו לרוץ כשהאלבום בידו של מייק.
במהלך הריצה, מייק התנגש בסלע גדול ואז האלבום עף מידו.
במזל גדול הצלחתי לתפוס את האלבום ורצתי במהירות הביתה.
כשחזרתי הביתה בדקתי שהאלבום נשאר שלם ולא נהרס ושמחתי שכלום לא קרה לו.
באותו רגע הבטחתי לעצמי שאני זה שימשיך את דורו של סבא.
