זה התחיל ביום ראשון בצהריים. ראיתי בן אדם הולך ומזיע לכיוון ארמוני, נבהלתי לראותו. הוא היה נראה נורא. רגע, שכחתי לספר לכם מי אני, אני הנסיכה הלנה ממלכת השלג הדרומית. בואו נחזור לסיפור: ירדתי במורד המדרגות התלול לכיוונו וכשדפק על דלת הטירה כבר הייתי מוכנה לפתוח לו את הדלת לרווחה, כשנכנס שאלתי אותו מאיפה הגעת? ולמה אתה כאן? הוא ענה לי: “הגעתי מממלכת השלג הצפונית ואני כאן כי חלמתי חלום שיש אי אבוד שעליי למצוא אותו .בחלום גם נאמר לי שעליי דבר ראשון להגיע לארמון בממלכת השלג הדרומית. יצאתי למסע ועכשיו אני כאן, את יודעת מה עליי לעשות עכשיו או שיש לך רמז בשבילי?” עניתי לו שאיני יודעת מה לעשות אבל כן אוכל להצטרף למסע שלך. “את? את הנסיכה את מפונקת ואינך יכולה לצאת למסע כה קשה” הוא ענה לי. בתגובה עניתי לו: “אז לא בא לך עזרה? אבל אני יודעת שעוד תתחנן שאעזור לך. לפתע ענה לי: “את יודעת מה? השתכנעתי”. הצטרפתי אליו וככה אתחיל המסע שלנו. יצנו מארמון לקחנו ספינה גדולה כעבור 4 שעות הגענו לאי ושמענו קולות מוזרים ואחרי רגע ראינו חיה מוזרה שהיתה חצי דולפין חצי חזיר בר. הוא היה מכוער מאוד שמנו אותו מדבר ואומר לנו שלום אך קוראים לכם עניתי לו אני הנסיכה מממלכת השלג הדרומית והוא ענה אני איש רגיל מממלכת השלג הצפונית ואנחנו כאן בגלל שאנחנו מחפשים אי אבוד והוא ענה: אה אז אתם האנשים שמסטאר גוגו אמר שאפגוש מה? אבא שלי? כן ! מה זה אומר שאני המאסטרית אחדשה אוקי אז אני מצבה עליך להראות לי את האי והוא ענה אי אפשר ליראות אותו אבל אני יודע איפה הוא. יש משפט מיוחד שמרה אותו. עניתי אז מה המשפט? “כונטה פלומתה”. פתאום ראינו אי ענק ראינו גם הר ענק ובו אוצר זוהר עונה לנו אסור להתקרב הלב כי או מחושף אל ידי מכשפה רעה אבל אי הובסה אז האוצר תמיד יהיה מכושף. אבל אפשר להחזיר אותה לחיים אם נקריב אחת ממשפחת המלוכה מה ענינו ואז אמרתי טוב תחריבו אותי מה אנו כן טוב אחרי שה הקריבו אותי אז התעוררתי המכשפה באה איתה באו עוד ארבעה יצורים מוזרים ופתאום או ניזכר יש לח כוחות על מה רק תגידי מילה וי תהפוך לאמיתית מה טוב עניתי טוב מחסום פיתאום ניראה מחסום ,”ניצלו עניתי להם “ניצלנו בזכות הכוחות שלך “אה נכון בו ניתאמן “טוב עניתי כעבור 5שעות הייתי מוכנה ידעתי לשלוט בכוחות שלי. טוב מאוד יצאנו למלחמה הקשה אבל אחרי כמה שעות המכשפה התבלבלה בלחש ואמרה את הלחש של הסרת הכישוף שהוטל על האוצר אוסר יכולנו לקחת אותו לארמון אחרי שננצח במלחמה. “טוב” ענינו יחד שאנחנו מפחדים להפסיד כי אם נפסיד במלחמה אז העולם כולו יהרס ואז המכשפה הרעה תשלוט ויהיה סבל תמיד עד סוף העולם. הרגשתי אשמה בזה כי אני אמרתי להם שיקריבו אותי וככה המכשפה התעוררה לחיים. “אנו לי את בסדר כי את דיברת אם עצמך 10 דקות שלמות”. מה עניתי להם? טוב נו בואו נלך להילחם ברעים. כעבור שעה ניצחנו אותם את הרעים. טוב בואו נשוט חזרה אל ממלכת השלג הדרומית כי היום יום המשפחה אז אני ממהרת מאוד. זה גם היום האהוב על אבא שלי טוב אז ביי אני הולכת.
