חלק 1: הטיסה לסין והמכתב: “אנחנו אבדנו.”
אי שם, בוונצואלה הרותחת, חיה משפחה. שם האבא חוסה, שם האימא מריה, ושני הילדים ולנטינה ודניאל. יום אחד החליט חוסה לטוס עם כל משפחתו לסין, כדי לפגוש את הדברים היפים, המקומות המפורסמים והטמפרטורה הנעימה. חוסה הזמין כרטיסי טיסה, מריה ארזה מזוודות לכל המשפחה הילדים התרגשו והם יצאו לדרך.
השעות הראשונות והאחרונות של הטיסה היו רגועות, והם נחתו בהצלחה. הכול היה נהדר. כלומר, היה נהדר עד שהם הגיעו לסין. חוסה חש משהו. היו הרבה שלטים בסימנים שהוא לא הבין וכולם דיברו בשפה שונה. זה היה ברור לו. הוא אפילו לא ידע סינית. למחרת, שאלה מריה את חוסה: “האם אתה בא אתנו לשוק?” והוא ענה לה: “לא. אני לומד סינית עם מורה פרטית בבקתה הקטנה שלה”. מריה יצאה לשוק, וחוסה הלך לשיעור הפרטי שלו. לאחר מכן, קצת לפני סוף השיעור הפרטי של חוסה, הטלפון של חוסה צלצל. הוא ראה את ההודעה: “אנחנו אבדנו.”
חלק 2: מציאת מריה והארנק האבוד
חוסה רץ מהר. התחושה הזאת, שאשתו אבודה, הפחידה אותו הוא רץ מחנות לחנות, ולבסוף, לאחר כחצי שעה, הוא מצא אותה בכיכר העיר קינג קונג. “הנה את! התגעגעתי מאוד” הוא אמר וחיבק אותה חיבוק חזק. כדי לחגוג, הם החליטו ללכת למוזיאון גדול ומפורסם. כשהם הגיעו למוזיאון, מריה שאלה אותו: “אפשר את הארנק?” וחוסה ענה: “לא יודע. חיפשתי בכל מקום, חוץ ממקום אחד…
חלק 3: מציאת הארנק והחבר הישן
…שדה התעופה!” הוא אמר והם מיהרו יחד לשדה למקום שמניחים שם דברים שאבדו, ומי ששכח משהו בשדה התעופה יכול לבוא לשם ולקחת את מה שאבד. הוא הלך למקום הנכון. שם הוא מצא את הארנק שלו, חוסה הלך למוזיאון, שילם עבורו ונכנס. המוזיאון היה ענק עם הרבה דברים כיפיים לעשות. אבל חוסה הבחין בדמות, שם בפינה. הוא התקדם אט אט עד שהוא עצר והא ראה את חברו האהוב, שכבר 12 שנה לא ראו אחד והשני. “הינה אתה, רפאל! איפה הייתה כל השנים האלה? התגעגעתי מאוד! אבל למה אתה בעצם פה, בסין?
חלק אחרון: ההפתעה הגדולה
“אני הגעתי לפה מכיוון שלא היו עבודות טובות בוונצואלה, ובסין התשלומים יותר טובים. אבל החלטתי שאני אחזור הביתה, לוונצואלה, אז הזמנתי טיסה חזרה לוונצואלה” הוא אמר. “אולי רפאל קנה את אותו כרטיס” חשב חוסה, או שהוא חוזר הביתה בלעדיו. ולאחר מכן, חוסן ראה את רפאל והתפעל. מי היה חושב שהם הזמינו את אותה הטיסה!
-הסוף-
