היה היה ילד, ושמו אלון. לאמו קראו חנה, ולאביו קראו גלעד… ולאחים?? אין לו.
אלון מתגורר בחיפה, ואוהב את המשחק ׳סופר סמאש ברוס׳, שזה משחק וידאו שנלחמים דמויות שונות אחד בשני. אלון אוהב מקדונלדס, ובמיוחד ההמבורגר הכשר שלהם. הצבע האהוב עליו… הוא ירוק טרי.
זה כמה מהדברים שאלון אוהב…אבל משהו שהוא פחות אוהב זה לאחר לבית ספר. ומשום מה, הוא היה תמיד מאחר לבית הספר! ובסיפור שלנו היום, אלון איחר ב-40 דקות ביום שהכיתה שלו יצאה לטיול שנתי באילת.
בגלל שאלון אף פעם לא היה באילת, והוא ממש רצה לחוות את הטיול ביחד עם החברים לכיתה, הוא ידע שהוא יצטרך להיות יצירתי ואמיץ כדי להגיע לאילת בכוחות עצמו.
פתאום, אלון ראה טסלה מתקרבת. דלת הטסלה נפתחה ושתי ייצורים יצאו מתוכו. אחד היה נמר שחור…וזנבו הייתה מחודדת כמו עיפרון! הייצור השני היה רובוט צבעוני שיורה קרני לייזר מהמצח שלו. אלון הרגיש פחד ומתח. שתי הייצורים התקרבו ואמרו:
״אלון, אל תדאג, אנחנו באים לעזור לך וניקח אותך בטרמפ לבסיס חיל הים קרוב לים המלח״.
״איך קוראים לכם? ואיך ידעתם מה שמי?״ אמר אלון.
הנמר אמר: ״לי קוראים ׳טייגר חד-הזנב׳, ולו קוראים ׳טכנולייזר׳. ואיך ידענו מה שמך? ראש הממשלה אמר לנו ושלח אותנו לכאן. עכשיו יאללה, בוא תיכנס לטסלה״.
אלון נכנס.
הנסיעה הייתה בערך שעתיים וכל הזמן הזה הם שמעו את השיר ׳שא-גר׳. בסוף הנסיעה הם נפרדו לשלום ואלון נכנס לבסיס.בכניסה לבסיס אלון ראה הרבה מסוקים וכלי רכב צבאיים. מישהו בא אליו ואמר לו: ״בוא איתי, אנחנו נוסעים למכתש רמון״.
״איך קוראים לך?״, שאל אלון.
״קושמרו״, ענה האיש המסתורי, ״דני קושמרו, ואני בא לעזור לך להצטרף לחבריך לכיתה בטיול השנתי״. לפני שאלון הספיק להגיב, דני קושמרו הוסיף ואמר: ״ אני בדיוק סיימתי ראיון עם החיילים פה בבסיס, וערוץ 12 שלחו מסוק לקחת אותי למכתש רמון לראיין עוד חיילים בבסיס סודי שם. אשמח להקפיץ אותך במסוק. מה אתה אומר, מתאים לך?״.
״מאוד״, ענה לו אלון, ועלה איתו למסוק.
כשאלון נכנס למסוק הוא ראה שלל של רובים ואקדחים, ושעונים ומחוגים. ״חוויה טובה״, חשב לעצמו אלון. במשך כל הנסיעה הם שמעו את השיר ׳גומיגם׳, ודני קושמרו הראה לאלון קטעים שעוד לא פורסמו מהכתבה שהוא הכין. אה, וגם דני קושמרו קיבל טלפון מהמפקד של הבסיס הסודי…סך הכל ״חוויה טובה״, חשב שוב לעצמו אלון וניסה לא להראות את התרגשותו. כך המשיכו את הטיסה עד שהגיעו למכתש רמון. שם הם ירדו מהמסוק ונפרדו לשלום.
איך שאלון הסתובב לכיוון הכביש המהיר לחפש טרמפ לכיוון אילת, הגיעה שיירה של ג׳יפים עם חיילים מהקומנדו הימי. החיילים ראו את דני קושמרו מחבק את הילד ואומר שלום ולהתראות, וחשבו לעצמם שזה בטח ילד מאד מאד חשוב.
״בואו נשאל את הילד לאיפה הוא צריך להגיע, וניקח אותו לשם״, הם אמרו אחד לשני.
״היי, ילד! יש מצב שאתה רוצה טרמפ? אנחנו יוצאים לכיוון אילת ויש לנו מקום לעוד אחד בג׳יפ״.
אלון, שלא האמין למזלו, השיב מיד: ״בטח! גם טרמפ וגם אהיה בטוח איתכם, כמובן שאני בא!״, ובכך אלון קפץ לג׳יפ ונסע עם השיירה של הקומנדו הימי עד לאילת. כל הדרך אלון דיבר עם החיילים ושמע סיפורים מאד מגניבים על הפעילויות שלהם, והם אפילו נתנו לו כמה טיפים איך להתכונן לגיוס שלו…בעוד שמונה (?!) שנים.
בסוף הנסיעה הם עצרו בתחנת אוטובוס במרכז אילת, ואלון נפרד לשלום מהחיילים.
פתאום, אלון ראה את כל החברים שלו מהכיתה עולים לאוטובוס של הבית ספר עם המורה! אלון התחיל לרוץ לכיוון האוטובוס, אבל לצערו, האוטובוס התחיל לצאת מהתחנה! אז אלון נתן ספרינט אחרון ובשנייה האחרונה הצליח להשיג את האוטובוס ולדפוק בחוזקה על הדלת הקדמית. הנהג עצר בפתאומיות, והמורה וכל הכיתה לא האמינו למראית עיניהם כשהבינו שזה אלון.
הדלת לאוטובוס נפתחה, ובקוצר רוח, אלון אמר: ״ יו איזה כיף לראות אותכם, הייתי בטוח שאני אפספס את הטיול השנתי, וסוף סוף מצאתי אותכם״.
״פעם הבאה תשתדל לא לאחר, אלון״, אמרה המורה, ״אבל אשמח לשמוע את כל הסיפור שלך. בוא תעלה לאוטובוס כדי שנוכל לשמוע את ההרפתקה, בדרך למצפה התת ימי״.
אלון עלה בשמחה, וחשב לעצמו: ״וואו, איזה דברים מגניבים אפשר לעשות עם קצת אומץ, יצירתיות ונחישות״.
היה היה ילד, ושמו אלון. לאמו קראו חנה, ולאביו קראו גלעד… ולאחים?? אין לו.
אלון מתגורר בחיפה, ואוהב את המשחק ׳סופר סמאש ברוס׳, שזה משחק וידאו שנלחמים דמויות שונות אחד בשני. אלון אוהב מקדונלדס, ובמיוחד ההמבורגר הכשר שלהם. הצבע האהוב עליו… הוא ירוק טרי.
זה כמה מהדברים שאלון אוהב…אבל משהו שהוא פחות אוהב זה לאחר לבית ספר. ומשום מה, הוא היה תמיד מאחר לבית הספר! ובסיפור שלנו היום, אלון איחר ב-40 דקות ביום שהכיתה שלו יצאה לטיול שנתי באילת.
בגלל שאלון אף פעם לא היה באילת, והוא ממש רצה לחוות את הטיול ביחד עם החברים לכיתה, הוא ידע שהוא יצטרך להיות יצירתי ואמיץ כדי להגיע לאילת בכוחות עצמו.
פתאום, אלון ראה טסלה מתקרבת. דלת הטסלה נפתחה ושתי ייצורים יצאו מתוכו. אחד היה נמר שחור…וזנבו הייתה מחודדת כמו עיפרון! הייצור השני היה רובוט צבעוני שיורה קרני לייזר מהמצח שלו. אלון הרגיש פחד ומתח. שתי הייצורים התקרבו ואמרו:
״אלון, אל תדאג, אנחנו באים לעזור לך וניקח אותך בטרמפ לבסיס חיל הים קרוב לים המלח״.
״איך קוראים לכם? ואיך ידעתם מה שמי?״ אמר אלון.
הנמר אמר: ״לי קוראים ׳טייגר חד-הזנב׳, ולו קוראים ׳טכנולייזר׳. ואיך ידענו מה שמך? ראש הממשלה אמר לנו ושלח אותנו לכאן. עכשיו יאללה, בוא תיכנס לטסלה״.
אלון נכנס.
הנסיעה הייתה בערך שעתיים וכל הזמן הזה הם שמעו את השיר ׳שא-גר׳. בסוף הנסיעה הם נפרדו לשלום ואלון נכנס לבסיס.בכניסה לבסיס אלון ראה הרבה מסוקים וכלי רכב צבאיים. מישהו בא אליו ואמר לו: ״בוא איתי, אנחנו נוסעים למכתש רמון״.
״איך קוראים לך?״, שאל אלון.
״קושמרו״, ענה האיש המסתורי, ״דני קושמרו, ואני בא לעזור לך להצטרף לחבריך לכיתה בטיול השנתי״. לפני שאלון הספיק להגיב, דני קושמרו הוסיף ואמר: ״ אני בדיוק סיימתי ראיון עם החיילים פה בבסיס, וערוץ 12 שלחו מסוק לקחת אותי למכתש רמון לראיין עוד חיילים בבסיס סודי שם. אשמח להקפיץ אותך במסוק. מה אתה אומר, מתאים לך?״.
״מאוד״, ענה לו אלון, ועלה איתו למסוק.
כשאלון נכנס למסוק הוא ראה שלל של רובים ואקדחים, ושעונים ומחוגים. ״חוויה טובה״, חשב לעצמו אלון. במשך כל הנסיעה הם שמעו את השיר ׳גומיגם׳, ודני קושמרו הראה לאלון קטעים שעוד לא פורסמו מהכתבה שהוא הכין. אה, וגם דני קושמרו קיבל טלפון מהמפקד של הבסיס הסודי…סך הכל ״חוויה טובה״, חשב שוב לעצמו אלון וניסה לא להראות את התרגשותו. כך המשיכו את הטיסה עד שהגיעו למכתש רמון. שם הם ירדו מהמסוק ונפרדו לשלום.
איך שאלון הסתובב לכיוון הכביש המהיר לחפש טרמפ לכיוון אילת, הגיעה שיירה של ג׳יפים עם חיילים מהקומנדו הימי. החיילים ראו את דני קושמרו מחבק את הילד ואומר שלום ולהתראות, וחשבו לעצמם שזה בטח ילד מאד מאד חשוב.
״בואו נשאל את הילד לאיפה הוא צריך להגיע, וניקח אותו לשם״, הם אמרו אחד לשני.
״היי, ילד! יש מצב שאתה רוצה טרמפ? אנחנו יוצאים לכיוון אילת ויש לנו מקום לעוד אחד בג׳יפ״.
אלון, שלא האמין למזלו, השיב מיד: ״בטח! גם טרמפ וגם אהיה בטוח איתכם, כמובן שאני בא!״, ובכך אלון קפץ לג׳יפ ונסע עם השיירה של הקומנדו הימי עד לאילת. כל הדרך אלון דיבר עם החיילים ושמע סיפורים מאד מגניבים על הפעילויות שלהם, והם אפילו נתנו לו כמה טיפים איך להתכונן לגיוס שלו…בעוד שמונה (?!) שנים.
בסוף הנסיעה הם עצרו בתחנת אוטובוס במרכז אילת, ואלון נפרד לשלום מהחיילים.
פתאום, אלון ראה את כל החברים שלו מהכיתה עולים לאוטובוס של הבית ספר עם המורה! אלון התחיל לרוץ לכיוון האוטובוס, אבל לצערו, האוטובוס התחיל לצאת מהתחנה! אז אלון נתן ספרינט אחרון ובשנייה האחרונה הצליח להשיג את האוטובוס ולדפוק בחוזקה על הדלת הקדמית. הנהג עצר בפתאומיות, והמורה וכל הכיתה לא האמינו למראית עיניהם כשהבינו שזה אלון.
הדלת לאוטובוס נפתחה, ובקוצר רוח, אלון אמר: ״ יו איזה כיף לראות אותכם, הייתי בטוח שאני אפספס את הטיול השנתי, וסוף סוף מצאתי אותכם״.
״פעם הבאה תשתדל לא לאחר, אלון״, אמרה המורה, ״אבל אשמח לשמוע את כל הסיפור שלך. בוא תעלה לאוטובוס כדי שנוכל לשמוע את ההרפתקה, בדרך למצפה התת ימי״.
אלון עלה בשמחה, וחשב לעצמו: ״וואו, איזה דברים מגניבים אפשר לעשות עם קצת אומץ, יצירתיות ונחישות״.
