האוצר בשדה

לפני כמה  , שנים אולי קצת. פחות חיו להם איכר ושלושת ילדיו. הם חיו באמצע שדה גדול שבכל שנה גדלו בו גרגרי חיטה הרבה מאוד. שדה שופע תבואה  היה, אך אם כל הטוב הזה מגיע גם עבודה קשה. לאיכר היה קשה מאוד לחרוש, לזרוע ולקצור את השדה בשביל שיהיה להם מה לאכול וממה להתפרנס. האיכר ביקש מילדיו לעזור לו ,הוא הוא ביקש מהבן הבכור לעזור לו לחרוש את השדה אך הוא הגיב “מאוד חם היום, אולי ביום אחר”. הוא ביקש מביתו האמצעית לעזור לו לזרוע את השדה היא השיבה “אני מאוד עסוקה, מצטערת”. הוא ביקש מבנו הצעיר אם יוכל לעזור לו לקצור את השדה הוא אמר “יש לי דברים חשובים יותר לעשות”. כך חלפו כמה שנים וילדיו גדלו, בנו הבכור הפך לגבר חזק ומוכשר, ביתו האמצעית הפכה לנערה יפהפייה, ובנו הצעיר הפך לנער חכם ומצטיין בלימודים. יום אחד, האיכר קיבץ את כל ילדיו ואמר “ילדי היקרים, הנכם כבר גדולים ואתם יכולים להסתדר לבד. אני צריך ללכת לעיר הגדולה לזמן מה, אתם תסתדרו לבד “. הילדים היו עצובים מאוד, אבל צצה בראשם שאלה אחת,  והם שאלו את אביהם האיכר “איך נתפרנס ונשיג אוכל בזמן שלא תהיה כאן?”. האיכר ענה “בשדה מוחבא אוצר. אם תמצאו אותו לא יהיה לכם כל מחסור בכסף ואוכל “. ילדיו פערו את פיהם והיו בתדהמה, הם שאלו את עצמם “איך זה שכל חיינו אנו גרים כאן ולא ידענו שמוחבא בשדה אוצר ?!”. הילדים התחילו לדמיין מה יקרה אם הם ימצאו את האוצר. הם דמיינו כסף, זהב, אוכל בשפע ובית מפואר. לאחר שאביהם עזב, הם שאלו אחד את השני “מה נעשה?”. “איך נמצא את האוצר?” הנערה, ביתו האמצעית של האיכר הציעה “בואו ניקח מעדרים ונחפור בשדה עד שנמצא את האוצר. ” כל האחים הסכימו ועוד באותו יום החלו לחפור. כך עברו להם 3 ימים בוקר עד ערב האחים חפרו, אבל לא מצאו דבר מלבד חול ואבנים “השיטה הזאת לא עובדת” אמר האח הצעיר “מה עכשיו נעשה?” הוא שאל. הייתה דממה, לאף אחד לא היה רעיון, עד שלפתע האח הבכור אמר “יש לי רעיון!” “בואו ניקח את המחרשה ונחרוש בשדה, ברגע ששיני המחרשה יפגעו במשהו כבד וחזק בתוך האדמה, שם נחפור ונימצא את האוצר!” האחים הסכימו וכך היה. יום שלם הם חרשו את השדה אך לא מצאו דבר “מה עכשיו?” שאל האח הבכור. ביתו האמצעית של האיכר הציעה רעיון “מכיוון שחרשנו את השדה בואו נזרע את השדה כך שיהיה לנו מה לאכול”. האחים הסכימו וכך עשו. למחרת השכם בבוקר, קמו שלושת האחים והחלו לזרוע את השדה. יום יום ירד גשם וראו האחים איך השיבולים צומחים לאט לאט. בוקר אחד, שלושת האחים קמו להפתעתם וראו שדה מלא שיבולים צהובים ויפים “ממש שדה זהב זה”. אמרה הנערה, הם קצרו את השדה, טחנו את הגרעינים והכינו לחם טעים במיוחד מהתבואה של השדה. לאחר שנה מעזיבתו של האיכר, ראו שלושת האחים דמות באופק מתקרבת ומנופפת אליהם לשלום. בהתחלה לא הבינו הילדים מי הייתה הדמות, אבל כאשר התקרבה יותר הם הבינו שאביהם היה הוא, הילדים רצו אל אביהם וחיבקו אותו חזק. הילדים סיפרו לאביהם מה קרה להם בזמן שלא היה כאן ומה עבר עליהם. הילדים היו כה גאים על כך שהצליחו לחרוש, לזרוע, לקצור, לטחון ולהכין לחם מהתבואה שבשדה. הילדים וויתרו כבר ממזמן על חיפוש האוצר כשלא הבינו שהאוצר היה לנגד עיניהם כל הזמן הזה ושהם כבר מצאו את האוצר ממזמן. בבוקר שלאחר מכן, הבחין האח הצעיר בחלק מהשדה שנשאר שהיה דומה לשדה זהב, ואז הבין שהם מצאו את האוצר כבר ממזמן והבין שהשדה היה האוצר כולו ושלא יכלו לבקש אוצר טוב יותר.