האוצר ביער ירושלים- ראם גולדשמידט
יום אחד בחופש הגדול אבי קרא עיתון וראה כתבה על אוצר שמוחבא ביער ירושלים.
הוא קרא לכל המשפחה בשמחה ואמר: “תיראו, תיראו, כתוב כאן שיש אוצר ביער ירושלים” אחי יאיר אמר: “מעניין מאוד בואו נלך לשם מחר בבוקר” אמי אמרה “רעיון מצוין נתחיל להתארגן ומחר ב-8:30 נצא לחפש את האוצר”.
למחרת כולנו התרגשנו “מתי כבר נצא?” שאלתי. אבא אמר לי:” אני יודע שאתה מחכה כולנו מחכים אבל יש עוד מה לסדר”. ” אוף”- אמרתי.
נסענו ליער ירושלים ורצינו להגיע כבר ולמצוא את האוצר.
הגענו אבל לא ראינו יער רגיל. ראינו יער ללא עצים כמעט, אחי הלל אמר: “אוי מה קרה ליער? אין היכן להסתתר וחיות יכולות לראות אותנו”. “נכון”- אבא אמר, “העיקר שנימצא את האוצר”. “אבל העצים גם חשובים” אמי אמרה, “נו לא נורא”- אמרתי- “אחר-כך נטפל בעצים. אני מקווה שלא לקחו כבר את האוצר”.
התחלנו לחפש את האוצר. ופתאום, אבא ראה דוב, הוא הראה לנו את הדוב וכולנו נלחצנו, “אוי מה נעשה?”- שאלתי. “יש לי רעיון”- אמרה אמי- “כל אחד ירוץ למקום אחר והדוב יהיה מבולבל, אבא הכי קרוב לדוב ולכן הדוב ירוץ אליו, הלל היה הכי רחוק כך שהדוב לא ירוץ אליו, הלל יתקשר למשטרה ויגיד להם, שאנחנו ביער ירושלים ודוב התקרב אלינו ואנחנו בצרה”,
“אימא!”- קראתי וקטעתי אותה באמצע המשפט- “הדוב מתקרב אלינו!”
כל אחד מאתנו הלך למקום אחר כמתוכנן והתוכנית עבדה כמו שצריך. הלל התקשר למשטרה שהגיעה והצילה אותנו.
נרגענו קצת והמשכנו לחפש את האוצר, התחלנו להעלות רעיונות למקומות בהם יכול להיות האוצר, אחותי אילה אמרה: “אולי זה ליד עץ מתחת לאדמה?” “לא”- אמי אמרה- “יש ליד עץ שורשים”.
“אה נכון”- אילה אמרה- “רגע ואולי זה ממש בקו של העץ ואז אין במקום זה שורשים?”- שאלתי.
הלל אחי אמר- “יכול להיות. נתחיל לחפש”. התחלנו לחפש מתחת לעצים, מתחת לאבנים, אבל לא מצאנו כלום, התייאשנו אבל לא עד כדי שנפסיק לחפש את האוצר, איך נישאר במתח ולא נדע מה יש באוצר? יובל אחי אמר: “תחפשו משהו בולט אולי זה יהיה האוצר” חיפשנו וחיפשנו, אבל לא מצאנו את האוצר.
הלל ראה אבן שקצת מורמת מהאדמה בעזרת אבנים קטנות, שבקצה האבן הגדולה. הרמנו את האבן אבל ראינו שם רק נחש ארסי. נבהלנו. אני לא כל-כך נבהלתי ואמרתי בפשטות בואו פשוט נחזיר את האבן אולי הנחש ימות, ואם לא, אז הוא פשוט יישאר שמה, עשינו זאת והנחש נישאר שם.
אחותי אילה ראתה משהו בולט באדמה, היא התלהבה מאוד וקראה לנו בשמחה: “נראה לי שמצתי משהו” “כן”- אמי אמרה- “יש פה משהו בולט, ראם בוא תראה”, באתי ואמרתי: “ואוו בואו נתחיל לחפור” התחלנו לחפור באדמה והיה שם משהו קשה, אבא אמר: “יש פה משהו, נראה לי שזו התיבה”
“תן לי להרגיש”- ביקשתי. זו הייתה אבן. “בואו ננסה לחפור מהצד השני”- אמרתי וכולם ענו פה אחד: “בסדר”. חפרנו ומצאנו את האוצר והתרגשנו מאוד.
פתחנו את התיבה וראינו שהאוצר הוא קופסת שתילים של עצים כדי לשתול ביער. התפלאנו מאוד אבל היינו מאוד שמחים שמצאנו את האוצר.
חזרנו לביתנו והתקשרנו לאחראים על היער ואמרנו להם שמצאנו את האוצר שמוחבא ושכדאי שישתלו את השתילים. היינו מרוצים מאוד על שהחזרנו את יער ירושלים לקדמותו.
זה היה היום הכי טוב בחיים שלי.
