בס”ד
האומץ להיות עצמי!
בשכונה קטנה במרכז העיר ראשון לציון גר ילד ושמו בארי. בארי היה בן 8 תלמיד בכתה ג’, ילד צעיר ושקט, שאהב מאוד לצייר. למרות כשרונו יוצא הדופן, הוא הסתיר את ציוריו במגירה ישנה בחדרו. בארי היה ביישן מדי מכדי לשתף את יצירותיו עם משפחתו וחבריו.
יום אחד, בעת שטייל בשכונה, גילה בארי בית קטן ישן ומבודד. סקרנותו הובילה אותו לרצות להיכנס פנימה ולראות מה יש שם, להפתעתו הוא מצא איש זקן עם שיער כסוף ועיניים טובות בצבע תכלת, יושב ליד שולחן ובידו מכחול דק ודפי צביעה גדולים בדומה לפוסטרים.
בקירות הבית של הזקן היו מלא תמונות מיוחדות ושונות, אבל ניכר שהזקן הוא זה שצייר את התמונות הללו. הזקן הבחין שדלת ביתו נפתחה וילד קטן נכנס לביתו. הביט בו הזקן וחייך. “שלום” אמר, שמי יחזקאל ואני אומן. מה שמך? ומה מביא אותך לכאן? שמי בארי. הגעתי לכאן במקרה.
בארי סיפר לו על אהבתו לציור, ועד כמה הוא אוהב את שיעורי אומנות בבית ספרו. אך גם שיתף אותו בחששותיו. זו הייתה הפעם הראשונה שבארי ניפתח והסכים לשתף אדם אחר חוץ מהוריו ברגשות המעורבים שלו. “אני מאוד אוהב לצייר, ליצור, לפסל, אבל מאוד חושש מחוסר פרגון של משפחה, חברים ואנשים קרובים. רוב החברים בכתה אוהבים ספורט ואילו אני מעדיף יצירה ואומנות. אני מאוד חושש שיצחקו ,ילעגו ולא יאהבו את מה שאני מצייר, אמר בקול חלש.
יחזקאל הזקן ישב מופתע למשמע אוזניו ואמר “לפחד זה טבעי, אבל לעיתים קרובות הפחד הוא האויב הגדול ביותר של הכישרון. יחזקאל הראה לו את ציוריו: נופים מרהיבים, דיוקנאות של רבנים מוכרים, וציורים דמיוניים.
כל היצירות שאתה רואה הן תוצאה של אומץ- אמר יחזקאל. אתה מזכיר לי את עצמי כשהייתי בגילך, גם אני חששתי מאוד מתגובות של אחרים, אך סבי זכרונו לברכה תמיד חיזק והעצים אותי ומאז אינני מפסיק לצייר. כל פעם שאני מצייר, אני חושש אבל אני לא נותן לזה לעצור אותי.
בארי הקשיב לדבריו וחזר לביתו . סיפר להוריו על יחזקאל האדם המיוחד שפגש. והחל מאותו יום התחיל בארי לבקר אותו בקביעות. יחזקאל לימד אותו טכניקות חדשות ועודד אותה להביא את יצירותיו לביתו. בהתחלה היסס, אך עם הזמן אזר אומץ והביא ציור ראשון.
יחזקאל הביט בציור, ובמקום להעיר הערות, הוא שיבח ואמר: “זה פשוט פנטסטי.”
המילים הללו נגעו בליבו של בארי. הוא המשיך לצייר, לשפר את טכניקה, ולבסוף אזר אומץ והחליט להציג כמה מהיצירות במרכז הקניות השכונתי.
אביו של בארי עזר לו לבנות דוכן שם הציג את יצירותיו. אנשים עצרו מול הדוכן, הביטו בציוריו, והביעו התפעלות. תגובותיהם הפתיעו אותו, ואף החליטו לקנות יותר מיצירה אחת.
לאחר המכירה, חזר בארי מאושר לביתו וסיפר להוריו על הסכום שהרוויח. אך התעקש ללכת לביתו של יחזקאל ולספר לו על החוויה. כשהגיע לביתו ראה מכתב על השולחן.
“בארי היקר,
היה לי העונג לראות אותך יוצר ומתפתח. זכור, לעולם אל תסתיר את האור שלך. יחזקאל.” בארי הבין שיחזקאל נתן לו מתנה שאין לה מחיר- את האומץ להיות עצמו. עם הזמן שחלף החליטו יחזקאל ובארי למכור יצירות משותפות ובכסף פתחו סדנא להעצמה של ילדים באומנות.
מוסר השכל מהסיפור
פחד יכול להשאיר במקום, אך כשבוחרים להתגבר, מגלים את הכוח שבתוכנו. הדרך היחידה להצליח היא לחלוק את הכישרון באומץ ובכנות.
בארי שוקר כתה ג1
