האויב שהפך לחבר
הרב קוק היה הרב הראשי של יפו בכ”ח באייר התרס”ד (1904), ולאחר מכן רבה הראשי של ישראל (1924). הוא היה דמות מאירת פנים, וחביבה. נולד בעיירה גריבה שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית.
באחת מהשנים הוציא פסק הלכה ועליו נספר כאן:
לקראת שנת השמיטה החקלאים היו במצוקה. הם חששו להפסיק לעבוד כי על החקלאות התבססה המדינה בימיהם. הרב ראה את מצוקתם, ורצה למצוא להם פתרון, שהפרנסה שלהם לא תיפגע. הרב עיין הרבה בפסקי הלכה ומצא שאפשר להקל ולהתיר לעבוד בקרקע בשנת השמיטה בתנאים מסוימים. בגלל הפסק המיקל הרב הותקף גם מהחקלאים וגם מהרבנים.
מהחקלאים – בגלל שלדעתם הפסק מחמיר מדי (למה הוא מתיר בתנאים מסוימים) ומהרבנים כי לדעתם הוא מזלזל בשמיטה ובכבודה ולמה הוא בכלל מיקל.
למרות זאת הרב היה איתן בדעתו ולא שינה את הפסק.
אחד ממתנגדי הרב הגדולים היה הרנ”ש (הרב נחמן שלמה). הוא כתב נגדו מאמרים ואף השתמש במילים מעליבות.
לאחר כמה שנים הרנ”ש נסע לחו”ל וזמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה והרנ”ש שהיה קרוב לשדה הקרב נאלץ לברוח ממקום למקום, ואבד את כל רכושו, לבסוף הגיע ללונדון כעני מרוד.
באותו הזמן הרב קוק כהן כרב באחת משכונות לונדון. רנ”ש ידע שהרב קוק יוכל לעזור לו באותו זמן, מאחר והוא מקורב לעשירי הקהילה ואם הרב יגיד לאחד מהם לתמוך בו מצבו בודאי ישתפר. אך חשש לבקש עזרה כי לפני שנים העליב את הרב. עברו כמה ימים עוניו של רנ”ש גדל והקשה עליו יותר ויותר. לבסוף לא נשארה לו ברירה כי אם לבקש עזרה מהרב. רנ”ש נכנס לבית הרב וראה אותו יושב בראש שולחן גדול מוקף בתלמידי חכמים שדנים בעניני הלכה. רנ”ש אזר אומץ התקרב ופנה לרב: “שלום כבוד הרב”
“יהודי יקר שלום עליך! מה שמך?” שאל הרב בחביבות. “נחמן…שלמה…גרי גרינשפן” ענה בבושה.
עיני הרב אורו למשמע השם “שמעו כולם” הרב קם וקרא: “הגיע אלינו אורח חשוב מאין כמותו, תלמיד חכם מלא וגדוש בתורה. יש לכבדו עד אין קץ” רנ”ש התפעל מאוד מהתנהגותו האצילית והמכבדת של הרב: לא רק שהרב לא כעס עליו כלל וכלל אלא גם כבדו לעיני כל!
מאז הרנ”ש נהיה לאחד ממעריצי הרב.
כותב: יוסף אריאל בר איתן
מחנך:הרב אברהם רפאל
שם בית ספר/ת”ת: הראי”ה.
רכזת: אוריה נגר
טלפון ת”ת: 088546842
דוא”ל ת”ת: com.tthareaya@gmail
