פעם אחת לפני שנים רבות חי איש ושמו מסייה מונטו, שחי בעיירה ז’נווה.
מסייה מונטו היה צורף עשיר ומכובד ואנשים מאוד חיבבו אותו.
יום אחד הגיעה הזמנה מהנסיכה בכבודה ובעצמה..
בהזמנה היה כתוב שהיא מזמינה טבעת מיוחדת במינה, העשוייה מאבן יקרה מאוד.
למסייה מונטו הייתה חתיכה מן האבן הנדירה הזאת שתספיק בדיוק לטבעת.
אההה…. ואם שכחתי להזכיר, למסייה מונטו היה חתול שובב שקראו לו מיאו.
כל האנשים בז’נווה שהכירו את מסייה מונטו הכירו גם את החתול הקטן והשובב שלו.
מסייה מונטו הלך לישון מרוצה וחלם על איך הנסיכה מתפעלת מהעבודה שלו..
שהתעורר בבוקר נבהל מסייה מונטו ממה שראה…
הוא ראה את האבן מנופצת על הריצפה לרסיסיי רסיסים ואת חתולו מילל במיטתו
עם חתך גדול בכפתו, מדמם ומיילל מיאוש וחרדה.
קודם כל לקח מסייה מונטו את מיאו אל המרפאה שבז’נווה,
אנשים פינו את תורם כי ראו את מצבו הנורא של החתול.. כך הגיעו מהר מאוד לווטרינרית.
היא חבשה את רגלו והביאה לו חטיף חתולים.
בדרך חזרה הביתה נירדם מיאו במושב האחורי, ובזמן הנסיעה מסייה מונטו ניזכר
באבן היקרה ובהזמנה מהנסיכה….
“מה אעשה עכשיו?
“איך אכין את הטבעת שהנסיכה ביקשה?
הרי האבן הזו יקרה ונדירה מאוד וגם היכן אמצא עוד אבן כזאת?
אם אצא לחפש אבן כזאת ואאחר את המועד של ההזמנה
השומרים של המלך יבואו לחפש אותי ולא ידעו היכן אני.
ואם לא אצא לחפש עוד אבן כזאת אנשים לא יאמינו שלא קיימתי את בקשת הנסיכה,
ולא יבואו לקנות ממני יותר.”
מסייה מונטו הלך לישון שמחשבות מתרוצצות בראשו..
“מה יהיה? איך אביא את הטבעת לנסיכה? “
לבסוף נרדם.
באמצע הלילה התעורר לקול יללות של בכי….
אההה.. הוא שכח לגמרי את הפציעה של מיאו
ואם גם אתם שכחתם אז תחזרו כמה שורות אחורה….
אוקיי…
סיימתם? ניזכרתם?
אני חוזרת לסיפור…
למחרת מסייה מונטו יושב על ספתו ומיאו על בירכיו.
פתאום שומעים דפיקות בדלת..
מסייה מונטו קם מהספה עם מיאו על הידיים, ופתח את הדלת וראה את בן דודו שמואל
שלא פגש יותר משנתיים. נכנסו השניים הביתה והתיישבו לדבר.
שמואל ראה את מיאו הפצוע ומסייה מונטו סיפר לו על הפציעה של החתול השובב.
פתאום ניזכר שמואל במשהו חשוב מאוד שרצה להביא לבן דודו מסייה מונטו.
אמר שמואל: “רציתי להביא לך משהו”?
שמואל חיפש קצת בתיקו אך לבסוף מצא את מה שחיפש..
הוא הוציא מתיקו אבן.. בדיוק אותה אבן מיוחדת ונדירה שמסייה מונטו היה צריך לטבעת הנסיכה.
מסייה מונטו חיבק בהתרגשות את בן דודו שמואל ואמר תודה מכל הלב!
שמואל לא ממש הבין למה הוא כל כך שימח את בן דודו אבל הבין שעשה את הדבר הנכון.
מסייה מונטו נתן חדר לבן דודו וניגש מהר למלאכתו.
תוך יממה הטבעת הייתה מוכנה לנסיכה.
בדיוק כמו שרצתה.
מסייה מונטו שלח את הטבעת לנסיכה, הנסיכה הייתה מאושרת!
ובסופו של דבר גם רגלו של מיאו החלימה.
ואם הם לא מתו אז הם חיים עד עצם היום הזה.
