אני לא מאמינה שזה קר לי שוב!
בבית הספר אני הרבצתי לחברה הכי טובה שלי שירה כי היא לא רצתה לשחק איתי את מה שרציתי.
אני חיבת להפסיק לעשות את זה…
“עמיליה בואי לאכול,
“אני באה אמא”
“איך היה לך בבית הספר ?”
“לא כל כך טוב, אני שוב הרבצתי לשירה בגלל שהיא לא רצתה לשחק תופסת.”
” אנחנו חייבים לעשות עם זה משהו!
את לא יכולה להמשיך להרביץ לילדים ככה סתם!”
“טוב אמא אני אסתדר לבד”
בלב חשבתי שלא מבינים
למחרת בבוקר אני קמתי והתארגנתי לבית הספר.
אני החלטתי להתנהג יפה היום לחברות שלי [שירה, אלין ותמר].
אני הגעתי לכיתה שלי ב-508: אז היה לי מספיק זמן להכין את הספר חשבון לשעור אני הייתי יכולה להספיק עד מה שקרה!!!
ב 9 שמעתי צרחה יצאתי לבדוק ולא האמנתי למראה עיניי ראיתי את כל החברות שלי יושבות על הריצפה במסדרון ועוזרות לתמר לקום כי היא נפלה ולא יכלה ללכת!
היה לי שתי אפשרויות לחכות בכיתה למורה או לעזור לחברות ולקבל עונש…
פתאום נשמע הצלצול אני הייתי חייבת להזדרז המורה הייתה במדרגות אני החלטתי רצתי אל תמר ואמרתי לאלין ולשירה לרוץ לכיתה ליפני שהמורה תיראה שהם לא בכיתה ויקבלו עונש , הם רצו ואז המורה ראתה אותי.
את אלין היא לא האשימה כי היא לא יכלה ללכת אבל לי המורה אמרה להיכנס לכיתה ולעמוד.
חשבתי שזה לא משהו טוב כול כך אבל הופתעתי לטובה המורה הכריזה עלי מול כל הכיתה ואמרה את המילים האלה “ילדים אני רוצה שתלמדו מעמיליה היא הצילה את חברות שלה מלקבל עונש ובנוסף עזרה לחברה שלה וסיכנה את עצמה. אני רוצה לשבח אותך לטובה ולספר לאמא שלך”
כל הכיתה מחאו כפים.
כשחזרתי הביתה אמא שלי קיבלה את ההודעה שהמורה שלחה לה והיא שמחה ואמרה
“את רואה מלהרביץ ולהתנהג לא יפה זה עושה רק רע אבל כשעושים משהו טוב כמו לעזור אז זה עושה רק טוב!
וכך למדה עמיליה איך לכבד את המשפחה והחברים שלה.
