היי, אני דרוניר קורונה.
כן, הבן של מר קורנה המפורסם.
אז כמו שוודאי הבנתם, אני נגיף.
החבר הכי טוב שלי זה אומיקרון, אחי.
אז עכשיו, אחרי שהכרתם אותי, בואו נתחיל.
אני רוצה לספר לכם משהו שסופו קרה לי אתמול.
ביום שישי, יום ההתפשטות, הלכתי לבית-הנגיף כמו כל יום, ופגשתי את חברים שלי באמצע(שפעת, סרטן, וכו’). הגענו לבית-הנגיף, הלכנו לכיתה, והתיישבנו במקום. המורה, שפעת החזירים, הגיעה, ולימדה אותנו שיעור ‘היסטורית הנגיפים’. היה משעמם, עברנו לשיעור הבא, ‘איך להתפשט טוב’, והיה טיפ-טיפונת פחות משעמם, אבל עדיין משעמם.
אחרי זה היה שיעור שנקרא ‘כישורי-נגיף’, והיה דווקא כיף. אחרי זה היה שיעור עם המנהלת(אבעבועות שחורות), שנקרא ‘מולדת הנגיפים’, והיה הכי משעמם. אחרי עוד כמה שיעורים משעממים, הלכנו הביתה, אבל באמצע הדרך הייתה לי מחשבה מוזרה בראש…
מה עוזר להיות נגיף מפורסם? סתם עושה נזק לשאר היצורים, לא? אני מודה שזה כיף להיות מפורסם, אבל עדיין… צריך להתחשב גם בשאר היצורים…
לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל פתאום זה השתלט לי על מה שאתם קוראים לו ‘ראש’.
הגעתי הביתה מוטרד ומתוסכל, אבל אומיקרון מיד שיפר את הרגשתי. הוא קנה לנו ערכת אוהל ענקית!! אני מת על אוהלים!! כל כך שמחתי! בערב האוהל כבר היה מוכן בשלמותו, עם כל המזרונים והכל! כמובן ישנו שמה, עשינו מין משהו שאתם קוראים לו ‘מסיבת פיג’מות’.
***
בבוקר נקבע שעוד חמישה ימים נעשה מסיבת הדבקה לשפעת! פשוט יהיה לו יום הולדת, ולפי המסורת, בכל יום הולדת הולכים למקום עם בני-אדם, ומנסים להדביק אותם. כולנו ציפינו לזה, חיכינו לזה, והתרגשנו ממש!
אבל אז היה משהו שסיבך את הכול…
בנגיפון הודיעו שיש משהו שנקרא חיסון, שעושה שכל מי שנדבק בו, לא יכול להדביק! ולא רק זה, כל מי שנדבק בחיסון, מעביר את החיסון הלאה! ולכן, כל מי ש’נדבק’ צריך להיות בבידוד שבועיים!!
ואז…הודיעו שתדחה מסיבת ההדבקה!
כולנו התבאסנו, כמעט בכינו! וואו, איזה חיסון מעצבן!
אבל…מה זה עוזר בכלל להיות מפורסם ולהרוג את כל שאר היצורים? ולמה אני רוצה להיות מפורסם?
***
טוב, עכשיו יום רביעי, ונחשו מה עשיתי אתמול!
אתמול היה יום ההולדת השני שלי! אני כבר ענק! ונחשו מה? גילו לי, שבכל יום הולדת שני, אתה בוחר את הגורל שלך- או להיות נגיף מפורסם וללמוד קשה בבית-נגיף קשה במיוחד, או להמשיך ללמוד בבית-הנגיף שאתה עכשיו.
***
כמובן שרציתי את האפשרות הראשונה, אבל אז זה שוב פעם קרה!
למה לפגוע בשאר היצורים? למה צריך לעשות רק נזק? אם זה ימשיך ככה, כבר לא יהיה מי להדביק, מרוב אנשים שמתו!
אבל כל המשפחה תתאכזב אם אני לא יבחר באפשרות הראשונה, ‘מה, הבן של מר קורונה לא רצה באפשרות הראשונה? איך נולד להם בן כזה?’
וואי, זה מחרפן אותי! דיי! תצאו לי מהראש, מחשבות מעצבנות!
לא ידעתי מה לבחור, אבל אז הבנתי:
למה לחשוב יותר מדי? פשוט תבחר את האפשרות הראשונה!
סתם, נו באמת, זה סיפור…
הבנתי, שלמה באמת כולם בחרו באפשרות השניה(קצת לגוון, נו באמת)? מתישהו כבר יגמרו כל שאר היצורים!
עכשיו הבנתי שצריך לבחור באפשרות השניה, למרות כל הסיכונים…
אמרתי בשקט שאני בוחר באפשרות השניה, וכל משפחתי החווירה.
אמרתי שלא משנה לי מה האחרים חושבים או אומרים, מה שחשוב זה מה שאני חושב…
***
אז זהו, זה סוף הסיפור שלי! מקווה שנהניתם!
