דני וסט הלגו

בהפסקה ניגש דני להוציא את הלגו מהתיק שלו, אך גילה שהוא איננו שם. דני חיפש בכל מקום בבית הספר, אך לא מצא את הלגו.

לאחר יום הלימודים חזר דני לביתו, ועדיין לא ידע מה עלה בגורל הלגו האהוב עליו.

יום אחד, לאחר מסיבת יום ההולדת של דני, קיבל דני מתנות מחבריו. אחד החברים הביא לו מתנה שלא היה רשום עליה שם, אך בתוכה היה סט לגו חדש. למחרת לקח דני את סט הלגו שקיבל במתנה לבית הספר.

במהלך אחד השיעורים ביקש דני רשות לצאת לשירותים, והמורה הסכימה. בזמן שדני היה מחוץ לכיתה, אחד הילדים מאוד רצה את הלגו של דני ולקח אותו מהתיק בלי רשות.

כאשר דני חזר וגילה שהלגו נעלם, הוא לא ידע מה לעשות. הוא סיפר להוריו על המקרה, וגם לאחיו הגדול, נהוראי. נהוראי חשב רגע ואמר לדני שישאל את המורה של אותו השיעור אם היא ראתה ילד שניגש לתיק שלו בזמן שיצא.

למחרת דיבר דני עם המורה, אך היא אמרה שלא ראתה אף ילד מתקרב לתיק, מפני שהייתה עסוקה בכתיבה על הלוח.

דני הרגיש חסר אונים ולא ידע כיצד לפעול. שוב פנה לאחיו נהוראי, וזה הציע לו פתרון נוסף: לדבר עם כל ילד בכיתה, לפנות אל הלב ולשאול ברצינות לגבי מקרה הגניבה.

בהפסקה שלמחרת דני דיבר עם כל חבריו, אך עדיין לא מצא מי לקח את הלגו. למרות זאת, נשארה לו תקווה אחת – חבר אחד שעמו עדיין לא דיבר.

שמו של החבר היה לידור.

דני ניגש אל לידור ודיבר איתו ברצינות:
“היי לידור.”
“שלום דני,” ענה לידור.
“לפני כמה ימים חגגתי יום הולדת,” אמר דני, “ובאחת המתנות שקיבלתי לא היה כתוב שם. שמתי לב שגם לא ראיתי מתנה עם השם שלך, והייתה עטיפה אדומה. רציתי לשאול אם זו הייתה המתנה שלך.”

לידור השיב: “כן, זאת המתנה שאני הבאתי לך.”
“אה, יופי,” אמר דני, “רק חבל שהבאתי אותה לבית הספר ומישהו לקח לי אותה מהתיק. אתה יודע מי זה?”

לידור שתק רגע ואז אמר:
“אני חייב להגיד לך משהו… אני מצטער. אני זה שלקחתי את הלגו. מאוד רציתי לשמור אותו לעצמי ולא התאפקתי.”

דני ענה: “אני שמח שאמרת לי את האמת. חיפשתי את הלגו הרבה זמן. תוכל להחזיר לי אותו בבקשה?”
“ברור,” אמר לידור, “עכשיו אני מרגיש טוב עם עצמי שהחזרתי לך.”

השניים נכנסו לכיתה, ולידור החזיר לדני את הלגו.
“תודה רבה,” אמר דני, “ותזכור – אם תרצה לשחק בלגו יחד איתי, אתה תמיד יכול לבקש.”
“תודה,” אמר לידור. “ביי.”
“להתראות,” חייך דני.

המסר מהסיפור:
אסור לגנוב או לקחת דבר בלי רשות. בנוסף, חשוב לא לשמור דברים בבטן – לא לפחד לדבר, לשתף ולבקש עזרה. אתם אף פעם לא לבד.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »