יום אחד ילד בשם דני קם בבוקר מהמיטה שלו, צחצח שינים, נעל נעליים והלך לבית הספר.
בסיום הלימודים הלך דני לקנות מצרכים לביתו כי אימו בקשה ממנו בבוקר ופתאום שם לב שפתחו חנות חיות. הוא הביט לעבר החנות וראה כלב ממש חמוד. דני שאל את המוכר לגבי הכלב והוא ענה לו שהכלב יימסר למי שיאמץ אותו.
דני חשב וחשב וממש רצה לקחת את הכלב איתו הביתה. הוא החליט לקחת אותו וקנה לו אוכל ומשחקים. הוא נזכר שאימו ביקשה ממנו לקנות מצרכים לבית אך לא נשאר לו כסף.
דני חזר הביתה עם הכלב בהתרגשות גדולה, פתח את הדלת ונכנס. כשאימו הבחינה בו עם הכלב שאלה אותו: “של מי הכלב הזה?” דני ענה לה שפתחו חנות חיות חדשה ממש סמוך למכולת והוא ראה שם את הכלבלב וממש נקשר אליו והחליט להביא אותו הביתה.
אמא של דני כעסה על שלא ביקש רשות ושאלה: “מה עם המצרכים?”
דני היה עצוב מאד והלך לחדרו. הכלבלב החדש הלך אחריו וראה שהוא עצוב, התקרב אליו וליקק אותו ודני הזיז אותו ואמר לו: “תצא מפה”!
הגיע הלילה, דני התרחץ, צחצח שיניים והלך לישון. בבוקר כשהוא קם חיפש את הכלבלב ולא מצא אותו בבית. אחרי זמן מה שחיפש אותו הוא נבהל אך לבסוף הבין שהכלב ברח.
דני הלך עצוב לבית הספר ובמשך יום הלימודים היה מאוד מצוברח. בהפסקה הוא נשאר בכיתה ובכה והמורה שמה לב לכך ושאלה מה קרה. הוא סיפר לה על הכלב שלו שנעלם ושזה מעציב אותו.
כשחזרו כל חבריו מההפסקה המורה שיתפה אותם במה שקרה לדני וכולם יחד החליטו לעזור לו לחפש את הכלבלב, הם התפצלו לקבוצות ויצאו לחפש אותו יחד עם המורה.
לפתע, אחד הילדים צעק: “אני רואה כלב”, דני הבחין שזה הכלב שלו ורץ אליו בהתלהבות, חיבק אותו ואמר לו סליחה. מעכשיו אני אבנה לך מלונה בחדרי ולעולם לא אכעס עליך.
