דנה פחדה לעלות לכיתה א’
דנה לא רצתה לעלות לכיתה א’.
דנה פחדה מאד מהשינוי מהגן לכיתה א’, היא ידעה שהיא צריכה להכיר חברות חדשות וזה הרתיע אותה.
בלילה שלפני היום הראשון היא לא הצליחה להרדם, המחשבות הפריעו לה: איפה אשב בכיתה? ליד מי אשב? האם הבנות שם יהיו נחמדות? ועוד הרבה שאלות…
פתאום היא הרגישה את היד הרכה של אמא מלטפת את ראשה. בוקר טוב דנה חמודה, את מתחילה היום את כיתה א’, זוכרת?
אמא, אני חוששת ללכת, מי תהייה חברה שלי בכיתה? ליד מי אשב? איך תהייה המורה, נחמדה או כועסת? אני לא יודעת מה לעשות… אמא, את יכולה להגיע איתי לכיתה? דנה דיברה בקול חלש, ניכר שהיא מתרגשת.
אמא הושיבה את דנה על מיטתה, ליטפה אותה ואמרה לה בקולה הרך: החשש שלך מובן, את הולכת למקום חדש וזה מרגש, גם אני מאד מתרגשת וכמובן שאבוא איתך לכיתה ונראה יחד את המורה המיוחדת שלך וגם ליד מי את תשבי.
קמתי בתחושה נפלאה והתחלתי להסתדר לכבוד היום הראשון בכיתה א’.
כאשר הגעתי ראיתי את החברה הכי טובה מהגן נכנסת יחד איתי לכיתה ושמחתי מאד.
רצתי לחבק אותה והתיישבנו זו ליד זו.
דנה אמרה איזה כיף לעלות לכיתה א’.
