היי, שלום קוראים לי דן ואני בן 11. כשהייתי בן 9 החיים שלי השתנו, סבא שלי סיפר לי על מנהרה שיכולה להחזיר אותנו לעבר. הסתקרנתי מאוד אבל גם פחדתי. הוא סיפר לי שנלך עוד מעט ושאני צריך להתארגן.
כדי להתכונן הכי טוב למסע הכנתי תיק עם פנס, אוכל, מים ובגדים.
למרות הפחד והחששות סבא ואני נכנסנו למנהרה. הכול בפנים היה חשוך ולא הצלחתי לראות, הרגשתי נימול בכל הגוף ופחד שמישהו פתאום יבוא.
באותו הרגע נזכרתי שבתוך התיק יש לי פנס, ישבתי על הרצפה והוצאתי אותו מהתיק, כשרציתי להדליק גיליתי שחסרות בו בטריות. הרגשתי חסר אונים והתחלתי לבכות.
סבא חיבק וניסה להרגיע אותי. הוא ניסה להתקשר ולבקש עזרה אבל אף אחד לא ענה כי לא הייתה שם קליטה.
התחלנו להתקדם וראינו פתח ליציאה קרובה. התקדמנו לכיוון היציאה ופתאום הרגשנו את האדמה רועדת. החזקתי חזק ביד של סבא ורצנו יחד הכי מהר שיכולנו עד שהגענו אל היציאה.
כשיצאנו ראינו מולנו שלט גדול שעליו היה כתוב “רוצים מדינה ליהודים”. הרגשתי מבולבל ולא הבנתי באיזו תקופה אנחנו נמצאים. סבא חשב וחשב ואחרי כמה דקות אמר לי שחזרנו לתקופת מלחמת העצמאות.
חיפשנו מקום מסתור כדי לבדוק מה קרה בלי שייראו אותנו. התחבאנו מאחורי אבן גדולה וראינו חיילים שחוזרים מהמלחמה. היה להם חיוך על הפנים ואושר בלב והם דיברו ביניהם על איש אחד שקוראים לו דוד בן גוריון.
לא שמעתי את השיחה שלהם כל כך טוב אז ביקשתי מסבא שיספר לי מי זה האיש שהם דיברו עליו.
סבא אמר לי שקוראים לו דוד בן גוריון ושממש בתקופה שאנחנו נמצאים בה הוא הכריז על הקמת מדינה ליהודים ואחר כך גם על הקמת צבא לישראל.
הייתי ממש סקרן וביקשתי מסבא לפגוש אותו. ובאמת כמה ימים אחר כך, ב-14 בחודש מאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. שמחתי מאוד להיות שם וכבר רציתי לספר על זה לכל החברים שלי.
יום למחרת סבא ואני חזרנו דרך המנהרה ומיד הלכתי לספר לכל החברים שלי על מה שקרה.
