דמעות של געגוע

“ויקרא שמו בישראל יצחק חיים”

בעיניים דומעות הבטתי על אחי ובידיים רועדות ליטפתי אותו אני אהבתי ביותר את שמו וחשבתי כמה הוא מתאים לו

היו לי המון מחשבות בראש והזכרונות לקחו אותי רחוק 

הם לקחו אותי לאותם הימים שישבתי עם סבא ויחד קראנו סיפור. סבא עקב איתי בסבלנות אחר המילים וסיפר לי בצורה כל כך מעניינת וחוויתית

סבא היה בשבילנו הכל

סבא היה מספר לנו סיפורים ומשחק איתנו משחקים

בכל בוקר בבית של סבא וסבתא יש ארוחת בוקר מיוחדת

סבא מכין דייסה עם המון אהבה סבא הראה לי איך הוא מכין

ובסבלנות רבה הכנו דייסה יחד

סבא וסבתא היו מארחי אורחים גדולים

ופעם אירחו משפחה שהגיעה בתוכנית לארץ

סבא וסבתא התחברו מאוד עם בני הזוג וחיזקו

וחיברו אותם אל ארץ ישראל

במהלך כל התקופה ששהו בני המשפחה אצל סבא וסבתא הם עזרו להם בהכל

התוכנית שאיתה בני המשפחה הגיעו הסתיימה ובני המשפחה יכלו לחזור יחד עם התוכנית לארץ ממנה הגיעו

וסבא וסבתא הצליחו בני המשפחה החליטו החלטה אמיצה מאוד להישאר בארץ ישראל!!

סבא וסבתא עזרו להם להסתגל בארץ למצוא עבודה, לקנות בית, היו להם לחברה ונתנו להם המון תמיכה.

כך במהלך כמה שנים המשפחה גדלה והקימה משפחה בישראל וסבא וסבתא המשיכו לשמור איתם על קשר חזק.

כיום עובד אב המשפחה כמחנך בתלמוד תורה.

ביום פטירת סבי עליו השלום

הגיע האב לכיתתו וסיפר להם כי היום יום עצוב מאוד בשבילו

הוא סיפר להם כי איש קרוב אליו מאוד נפטר היום והוא מאוד עצוב

בנוסף לכך הוא גם סיפר כי רק בזכותו הוא כאן היום ואם הוא לא היה הוא לא היה מחנך בארץ ישראל ולא היתה לו כאן משפחה בארץ ישראל ולא היתה לו אהבה כל כך גדולה לארץ ישראל ועוד המון דברים שרק בזכותו!!

ואז הוא קרא

“תודה רבה לך יצחק”

וכל הכיתה חזרה אחריו בקול גדול

“תודה רבה לך יצחק”

המון סיפורים ותמונות מיוחדות עלו לי מסבא

בילדותי היה סבא מניח אותי על רגליו לקח בובה מיוחדת והתחיל לספר לי את הסיפור על “שלושת החזרזירים”

סבא היה מספר לי בצורה כל כך מעניינת

ובזמנים אלו תמיד הרגשתי שסבא הוא חבר קרוב

ביני לבין סבא היתה אהבה כל כך גדולה וכל פעם שראיתי אותו

שמחתי שמחה גדולה

ועכשיו סבא איננו

ונשארו רק הסיפורים התמונות והזכרונות

געגועים רבים יש לי  

חשבתי כמה אפשר ללמוד מסבא! היה לו תמיד אור על הפנים ושמחת חיים גדולה

סבא לימד אותנו הרבה

למדנו ממנו ללכת בדרך שלנו להיות נאמנים לעצמנו ולדרך שהכי מתאימה לנו

ועכשיו מבט קטן אל אחי נותן לי חיוך גדול על הפנים

חיבקתי אותו ורציתי לעטוף אותו בהכי הרבה אהבה שאפשר כמו שסבא היה מחבק אותי

ובעיניים כאילו אמרתי לאחי בלי מילים

“אתה ואני יחד נמשיך בדרכו של סבא יצחק”

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »