ביום שני בצהריים יוסי ישב לשחק “פורטנייט”, יוסי היה טוב בלימודים, הקשיב להוריו ושיחק עם חבריו.
בזמן שיוסי שיחק ב”פורטנייט” ונהנה, הוריו הגיעו לביתו וראו אותו משחק בפורטנייט .”תפסיק עם הפורטנייט” אמרה אמו. הוא הרגיש צמרמורת, הוא לא רצה להפסיק לשחק. “אני לא רוצה”, אמר. “תקשיב לאמא שלך” אמר אביו, יוסי צרח: “לא רוצה!!!”.הוריו היו בשוק, אחרי שיוסי צרח עוד כמה פעמים אביו החליט לכבות את המחשב, אז יוסי סילק את אביו.
למחרת שיוסי היה בבית ספר הייתה הפסקה ויוסי החליט לשחק כדורסל עם חבריו. יוסי היה לא רע בכדורסל. אחרי שבחרו את הקבוצות והתחילו לשחק, חבריו הבינו שמשהו לא בסדר אתו, הוא היה אגרסיבי יותר מהרגיל, הוא נתן מכות חזקות לחבריו ופצע אותם.
“מה יש לך היום?” שאל אחד מחבריו. “כלום” – אמר יוסי והמשיך: “למה אתה שואל?”, “פשוט אתה יותר אגרסיבי מבדרך כלל” אמר חברו, לחבר של יוסי קראו יאיר. “יאיר מה יש לך? כלום לא קרה לי, אני אותו בן אדם כמו אתמול”.
שפת הגוף של יוסי לא נראתה רגועה והוא נראה כאילו הוא משתגע לאט לאט, וגם בחרדה מתמשכת. “לי אתה לא נראה בסדר” אמר יאיר, “למה אתה חושב ככה?” אמר יוסי, בזמן שהוא לאט לאט התקרב ליאיר, “יוסי מה יש ל..” לפני שיאיר סיים את המשפט יוסי לקח את הכדור וחבט אותו בפנים של יאיר, “יוסי מה יש לך?!!” אמר אחד מחבריו ששיחק איתם. ליאיר ירד דם מהאף, הדם נזל ונזל לרצפה, ובעודו בורח מיוסי לאחות בית הספר ויוסי רודף אחריו. שלושה חברים ששיחקו עם יוסי תפסו לו בזרועות ומנעו ממנו לרוץ ליאיר.
יוסי שהתעצבן מהם דחף אותם לאחור והתחיל לרוץ. אחרי שחיפש את יאיר ולא מצא, נגמרה ההפסקה והוא החליט לחזור לכיתה. בכיתה הוא לא ראה את יאיר והמורה אמרה שיאיר הלך הביתה בעקבות הפציעה שהוא קיבל בהפסקה, “יוסי, תבוא אלי אחרי השיעור” אמרה המורה. אחרי השיעור הוא הלך למורה, “מה קרה המורה? מה רצית?” “שמעתי מיאיר שנתת לו כדור לפנים. זה נכון?” אמרה המורה שלו. “כן” אמר יוסי והמורה המשיכה “והאם זה נכון שזה היה בכוונה?”, “כן המורה” אמר יוסי “אז אתה בריתוק לחודשיים” אמרה “למה?!” שאל, “אתה עוד שואל למה?” אמרה והמשיכה “אני אעדכן את הוריך” אמרה, ובזאת נגמרה השיחה.
באותו יום חזר הביתה שעה אחרי שהיה אמור לסיים והוריו היו בחדרם והוא לא שמע אותם בהמשך היום שיחק רק בפורטנייט ולא יצא, אחרי שהוא הלך לישון הוריו דיברו בחדרם “מה קרה לו?” שאלה אמו את אביו ואביו החזיר בתשובה:” אני לא יודע, זה מוזר”, “אתה רוצה שניקח אותו למייעץ?” “נראה לי שכן” אמר אביו ובזה זה נגמר.
למחרת בצהריים אחרי שיוסי חזר מהבית ספר אמו אמרה לו:” הולכים למרכז אלון” מרכז אלון היה מקום גדול שהיו בו הרבה חנויות. “בסדר” אמר יוסי. שהם הגיעו לאחד הבניינים שם הם הלכו לקומה שישית חדר אחת עשרה, כשהיגיע תורם להכנס לחדר הם פתחו את הדלת וראו איש ששמו אריאל. אריאל אמר ליוסי שהוא פה כי הוא רוצה לעזור לו, יוסי לא הבין במה הוא רוצה לעזור לו, ואריאל הסביר לו שהוא עצבני בגלל הפורטנייט ושהוא צריך להפסיק עם זה והוא דיבר אתו על מה שעשה. אחרי רבע שעה של דיבורים יוסי התחיל יותר להוציא רגשות, והוא התחיל לבכות “אני לא אעשה את זה יותר!!” אמר והוא הבטיח לעצמו שהוא יתנהג טוב יותר.
יוסי הבין, שלשבת מול מסכים הרבה שעות גורם לו להתנהג בצורה לא טובה ולקח על עצמו להשתפר בנושא זה.
