לפני שנים רבות היה ילד ושמו דוד . דוד חי בטירה גדולה , היה לו חיים מפוארים , שפע של כסף ועושר אך דבר אחד היה חסר לו…. היה חסר שמחה בלב.
אתם בטח שואלים למה הוא לא היה שמח ?
כי כל המשפחה של דוד התמקדו במשהו אחד, לנגן על כינור .
להתאמן שעות רבות , כל יום, להגיע להשגים ולהופיע אבל דוד לא אהב את הנגינה.
המשפחה של דוד היו סגורים בטירה והתאמנו במשך כל היום . דוד רצה לשחק בחוץ אבל המשפחה שלו לא נתנה לו .
אבא של דוד היה איש מכובד. הוא היה מלך.
היה לו חשוב שדוד יצטיין בכינור ויתן כבוד למשפחה.
דוד לא רצה לצער את אביו וקצת חשש ממנו ולכן לא העיז להגיד לו שרוצה לשחק עם חברים ולא לנגן.
דוד ניסה דברים אחרי במקום לנגן על כינור הוא ניסה לנגן על גיטרה לא הצליח , ניסה לנגן על טובה אך לא הצליח, ניסה וניסה הרבה כלי נגינה אחרים אך נכשל…
לדוד היה מאוד קשה , הוא ניסה לחשוב איך הוא ידבר עם אביו מלך הארמון?
הוא ניסה להתחכם, חשב אולי הוא יתחנף אליו במילים טובות ואז הוא יסכים ?
דוד ניזכר שאי אפשר להגיע לחדר אביו בלי הזמנה או שהוא מושיט לו את שרביט הזהב שלו .
דוד היה עצוב מהמצב …חשב וחשב איך אפשר לעשות מה שהלב שלך אומר ולפתח כשרונות שאתה אוהב ולא מה שאחרים אומרים לך לעשות…
יום אחד שלח המלך הודעה לכל תושבי הארמון. בהודעה כתב שהכספת המיוחדת במינה של ההזמנות לטירה נעלמה .
בהודעה נכתב שמי שמוצא יזכה לבקר בחדרו של המלך .
דוד חשב שואלי זאת הזדמנות לפגוש את אביו ולדבר איתו. הוא החל לחפש בכל הארמון ולא מצא . גם תושבי הממלכה לא הצליחו בחיפושים והכספת לא נמצאה.
לאחר כמה חודשים המלך היה מודאג מאוד מכך שהכספת לא נמצאה. הוא החליט להגדיל את הפרס. המוצא יזכה במגורים בארמון.
כל תושבי הארמון התפלאו מהחלטת המלך.
דוד ידע שאין לו סיכוי להתחרות מול כל תושבי הממלכה . הוא חשש מאוד שמישהו ימצא את הכספת לפניו.
הוא חשב שיש לו שתי אופציות . הראשונה ללכת לחדר אביו ללא הזמנה ולקוות שיושיט לו את שרביט הזהב , והשניה, שיצא בלי רשות מהבית אך בכך הוא מסתכן שאביו יכעס עליו… ואתם יודעים איך זה שמלך כועס? למלך אין רחמים.
דוד חשב וחשב ולבסוף קיבל החלטה . החלטה שנראיתה בעניו אמיצה: לעזוב את הבית!
דוד יצא בשתיים בלילה בשקט בלי שאף אחד הבחין . בבוקר שכולם אכלו ארוחת בוקר היבחינו שדוד נעלם!
כולם נלחצו , אפילו המלך הראה דאגה.
המלך יצא בהודעה לכל תושבי הממלכה : מי שמוצא את דוד זוכה לקבל מיליון שקל .
כולם חיפשו וחיפשו. בינתיים אצל דוד היה רעב והיתחרט שהוא עזב אבל כבר לא היה דרך חזרה . הדרך הייתה מושלגת והמעבר בה קשה. כעבור כמה דקות מצא דוד צריף קטן. ראה דוד עשן עולה מיתוך הארובה . הוא דפק בעדינות ואישה נחמדה היכניסה אותו .
דוד ביקש ממנה להראות לו את הדרך לארמון בחזרה אבל היא אמרה שאיננה מכירה את הדרך לארמון , היא הכניסה אותו והאכילה אותו במרק חם ונעים.
בארמון המלך היה מודאג מאוד.עברו שעות וימים ארוכים , המלך אמר דיי!! אין לי מנוחה. אני לא מצליח להרדם!
חייבים למצוא את דוד הבן שלי!
המלך יצא בעצמו וחיפש עד שתיים בלילה .
הוא היה עייף מאוד הוא לא ישן לילות שלמים מדאגה עד שיום אחד החליט לערב את המשטרה ואת הצבא .
בינתיים אצל דוד עברו מחשבות שאביו בטח מודאג ומחפש אותו.
דוד החליט למצוא בעצמו את הדרך הביתה.
אבל עדיין ירד שלג והוא התלבט מה לעשות.
אצל המלך עברו מחשבות רבות, למה הבן שלא ירצה לעזוב ? מה, לא טוב לו בארמון בחיים המפוארים שיש לו ? איזה ילד לא היה שמח לגור בטירה מפוארת?
ואז הוא הבין שהכסף והעושר זה לא הכל בחיים. אולי היה צריך יותר לשבת ולהקשיב לו. לדבר איתו ולשמוע כל יום מה מפריע לו ומה משמח אותו?!
למלך עברה מחשבה בראש שיכול להיות שזה בגלל הכינור .המלך נזכר שהרבה פעמים ראה את דוד מסתכל דרך החלון במקום לנגן .
המלך הצטער מאוד . הוא הבין שהיתה לדוד בעיה ולא היה לו את מי לשתף.
המלך אמר בליבו כשדוד יחזור אני מבטל לו את שיעורי הכינור והוא יהיה חופשי לשחק מתי שרק ירצה. בינתיים אצל דוד הפסיק לרדת שלג . הוא ניפרד מהאישה הנחמדה וחיפש את הדרך הביתה השעה הייתה מאוחרת והמלך היה מאוד עייף אך כרגיל הדאגה גרמה לו לא להרדם.
פתאום שמע המלך דפיקות בדלת. הוא תהה בליבו…מי זה יכול להיות בשתיים בלילה ?
המלך פתח את הדלת וראה את כל מה שביקש בתקופה האחרונה… זה היה הבן שלו שמצא את הכספת הסודית .
המלך שמח מאוד! יום למחרת המלך עשה משתה והזמין את כול תושבי הארמון . הם צהלו ושמחו .
מיד לאחר המסיבה ישב המלך עם בנו ושוחח איתו. הוא הבין שדוד אוהב דברים אחרים ולא מה שהמלך אוהב.
המלך אמר אני מבטל לך את כול שיעורי כינור ואתה חופשי לשחק מתי שרק תירצה והם חיו באושר ואושר עד עצם היום הזה
מוסר השכל:
אם כולם עושים משהו אחד זה לא מונע ממך לעשות משהו אחר.
