דודה תיאטרון

שם הסיפור: דודה תיאטרון/עדי אלישיב

היו הייתה אשת תיאטרון שמה היה פנינה רינצלר אשר נולדה בי”ג בתמוז תשל”ט – 8/7/1979, היא הייתה אישה מוכשרת. תלמידה חרוצה בלימודים, כל שאיפתה בחיים הייתה להקים תיאטרון במקום שאין בו תרבות ובידור – היא רצתה שיהיה שם תיאטרון לא רק לילדים ונוער אלא גם לקהילה. היא מאד רצתה לחבר אנשים מבתים שונים. הייתה לה אהבה לילדים. לאנשים – ותמיד אהבה לתת, לעזור.

כואב מאד שהיא מתה מאד צעירה בתאריך י”ב בתשרי תשפ”ג. 7/10/2022  בבית חולים הר הצופים. לאחר מחלה קשה  –  סרטן הדם.

היא תרמה רבות לחברה. הייתה מנהלת אמנותית, מחזאית שכתבה את כל ההצגות. שחקנית, במאית, זמרת ובשנה הקודמת היא  פרסמה ספר שירים “שלושים רגעים שותקים”. הספר יצא בהוצאת: “פרדס” לספרות מתקדמת. היא כל החיים כתבה סיפורים, הצגות, שירים. למדה באוניברסיטה והוציאה תואר ראשון ושני בהצטיינות.  בתיאטרון  טיפולי וגם בפסיכודרמה. למדה באוניברסיטת חיפה.

בשל התרומה לחברה היא קיבלה פרס על קידום החברה בישראל, היא עשתה זאת על ידי אומנות המשחק. התיאטרון שהקימה היה בעיר לוד וזכתה בפרס מפעל הפיס להמשך פעילות התיאטרון בעיר לוד.

דודה תיאטרון נולדה וגדלה בירושלים למשפחה דתית. מגיל צעיר שרה וניגנה בלהקות נוער מקומיות.  שיחקה בתיאטרון הקרון הירושלמי.     

את הצבא  עשתה כמורה חיילת לקליטת עלייה וכמשקית למורות חיילות. וכזמרת בלהקת היחידה. למדה משחק בבית הספר “הדרך” ותיאטרון   בישוב שלומי. היא הופיעה כליצנית בהתנדבות בבתי חולים שניידר ועוד. בזמני מלחמה נשארה עם ילדים במקלט בדרום.

היא הייתה ענווה וצנועה. לא נהגה להתגאות בתרומתה. אך לאחר מותה פרסמו כתבות בעיתונות ובתקשורת ומשם ידענו על  תרומתה לחברה.

האסון על מותה היה כבד ולמה? היא ילדה  תינוק, לפני שמצבה נהיה רע.  וגידלה אותו חצי שנה. חלתה שנה  והמחלה החמירה. התינוק בשם : “רני” חייכן, חכם, מתוק בן שנה ורבע.

כשדודה תיאטרון הייתה בבתי-חולים כמו אסף הרופא, בית לוינשטין לשיקום. היה אור וכאחת האור כבה –  והסוף היה בבית-חולים  בהר-הצופים ירושלים.

אתם מבינים שהילד יגדל יתום?  הדוד לקח אותו ויגדל אותו. זה אסון מזעזע.

חשבתי כילדה שהיא תצא ותהיה בריאה ונשוב להתראות. היא נתנה תמיד מלא הפתעות. היא פינקה את כל האחיינים. הרגשתי שהיא אהבה אותי והגנה עלי. היה לי קשר חזק איתה.

ניסיתי כילדה להבין למה אבינו מלכנו בשמיים לקח אותה מהמשפחה?

ואין תשובות אף פעם. אולי ביקש לגאול אותה מיסוריה –  ככה כולם אומרים לנו כשהיו באים לנחם.

  רני בנה  עוד בגיל חצי שנה היה אצל סבא וסבתא. הם גידלו אותו באהבה גדולה ולא החסירו ממנו כלום.

רני התינוק החל ללכת על רגליו ללא תמיכה. וכאשר אימא שלו דודה תיאטרון נפטרה הוא החל לקרוא בשמה : “אימא” כאשר היה מתבונן בתמונות מעל הקיר בבית של סבא וסבתא.

היינו משמיעים לו את  אימא שלו שרה  בפלאפון והוא היה מזהה את קולה,   וישר אומר : “אימא” – הייתי רואה ובוכה בלב שלי.

כאשר דודה תיאטרון הייתה במחלקה פנימית בהר הצופים סבא, סבתא ודודה ורד ודוד שלומי היו לוקחים את רני לראותה. היא סיפרה לו סיפור ושרה שיר שהוא מאד אוהב: “אניה, עם כנף כשל יונה.”

 למרות הטרגדיה – רבים אומרים היא השאירה זכר  שלה בעולם הזה.