דוגמא אישית
מיכל נכנסה הביתה בסערה ממררת בבכי “מיכלי?” קראה אמא “מה קרה?” מיכל מלמלה מילים לא ברורות ופרצה בבכי מחודש. אמא פסעה פסיעה קטנה קדימה והניחה על כתפה יד מעודדת. “זו שוב היא?” שאלה אמא בחשש. “כן” הנהנה מיכל בעודה מנגבת את דמעותיה. אלו היו דמעות של עצב ואכזבה.
כאשר שני נכנסה לביתם, מיכל היתה מלאה בציפייה שסוף סוף תהיה לה חברה כמו אחות. הוריה של שני הם אנשי עסקים, ואמה של מיכל עובדת עבורם. לכן הוריה של שני ביקשו מאמה של מיכל ששני תלון בביתם במשך חודשיים, בהם הם יהיו בנסיעת עסקים חשובה באמריקה. אמא של מיכל הסכימה ללא היסוס. יש לי בית גדול ומיכל תהנה מהחברה חשבה לעצמה. אך שני התגלתה כחברה לא נעימה. על המיטה שהציעה לה מיכל אמרה: “זו מיטה נפתחת ולא נוחה בכלל. תביאי לי מזרן עבה יותר שלא ארגיש את הברזלים”. מיכל ואמה נאלצו לסחוב את המזרן הכבד מהמרתף. יחסה המזלזל של שני המשיך ללא הפסקה. היא צחקה על המבטא הצרפתי של אביה, על התמונות ההיסטוריות התלויות בסלון, אפילו על האוכל לחשה שני למיכל, שהמבשלת בביתם היתה מתבלת בעדינות ואופה לאורך זמן, כדי שהאוכל יהיה רך יותר. מיכל לא ענתה, זה לא הצד החזק שלה.
הלעג של שני הלך וגבר ככול שחלף הזמן. גם בכיתה המצב החמיר. שני סיפרה פרטים אישיים על מיכל, על עצלנותה ועל הקושי שלה לקום בבוקר. כמובן שהכל היה שקר מוחלט אך בכיתה אין מתנגדות לשני, גם לא מיכל. כל יום היא חזרה עם צלקת חדשה על הלב.
והנה במפתיע, כבר מספר ימים שמיכל מרגישה שמשהו השתנה בשני. היא מדברת בנימוס אומרת תודה, עוזרת כשצריך ומחייכת לכל עבר. מיכל הרגישה מאושרת. יש לה באמת חברה כמו אחות.
“את יודעת אמא” ניצלה מיכל את הרגע ששני לא איתן “שני השתנתה, הפכה לנחמדה יותר, עוזרת לכולן וכייף להיות בחברתה. לא יודעת איך להסביר את זאת במילים אבל ממש כייף עם שני החדשה”. אמא חייכה בהנאה ולא אמרה דבר.
כששבו בצהרים הביתה פנתה שני למיכל “רציתי לומר לך תודה וסליחה. אני מצערת על איך שדיברתי אליך ועליך. איני יודעת איך להביע במילים כמה אני מצטערת, אבל אני באמת מקווה שתסלחי לי”. אמרה בתקווה. מיכל לא הגיבה. היא נראתה מסופקת כאילו קיבלה 100 במבחן בתורה. “מיכל?” ניסתה שני שוב, “את סולחת לי?”. מיכל חיכתה רגע וענתה “ברור! אני שמחה שהזמן בביתנו הצליח להשפיע עליך.”
“מה?!? למה את מתכוונת הצליח להשפיע עלי?” שאלה שני בתרעומת.
“מכירה את הביטוי דוגמא אישית? כשבן אדם רואה איך אדם אחר מתנהג ומחקה את התנהגותו – זו דוגמא אישית. במשך כל הזמן הזה ששהית בביתנו קיבלת דוגמא אישית ממני ומהורי עד שלבסוף חיקית את ההתנהגות שלנו כלפי אחרים. אנחנו נהגנו איתך באדיבות וכעת את נוהגת באדיבות עם אחרים” הסבירה מיכל בחיוך.
שני חשבה מעט ואמרה “ייתכן ואת צודקת. באמת קיבלתי דוגמא אחרת ממה שאני רגילה. אפשר עוד שאלה קטנה? כשאחזור לביתי וכבר לא תהיו בסביבתי, ממי אקבל דוגמא אישית? איך אשאר נעימה לסביבה?” נראה היה ששני חששה מה יהיה איתה בעתיד.
מיכל חיבקה את שני ואמרה “כעת את כבר יודעת איך לנהוג עכשיו את צריכה רק לבחור. דמייני את החיים כדרך. בה את צריכה להחליט איך לצעוד ואחרי מי!”
