געגועים לאבא

תמיד סיפורים מתחילים ביום אחד. וגם הסיפור שלי. יום אחד ,יום שישי אחד בבוקר , אבא שלי נפטר.
הייתי בת שמונה וישבתי עליו שבעה עם כל המשפחה. באחד הלילות שבשבעה הלכתי לישון וחלמתי חלום. חלמתי שמישהו דופק, הלכתי לפתוח את הדלת וראיתי את אבא שלי. התרגשתי מאוד, אבל אז פתאום, התעוררתי ונהייתי עצובה, כי הבנתי שזה לא באמת קרה, ושבאמת אבא שלי כבר לא כאן.
אני רוצה לספר על אבא שלי,  מי הוא ומה קרה לו .
לאבא שלי קוראים עמנואל ברוך, לאבא כאב הגרון והוא לא הרגיש טוב, הציק לו משהו בגרון. הוא הלך ביחד עם אמא שלי לרופא. אחרי כל מיני בדיקות גילו שיש לו  את מחלת הסרטן. בהתחלה בכלל לא ראינו והרגשנו, שאבא שלנו חולה.  אבל אחרי שנה או שנתיים כבר ראו שהוא חולה ואי אפשר היה להסתיר. הוא עבר הרבה ניתוחים וטיפולים ובקושי ראינו אותו כבר בבית. אני חשבתי וקיוויתי שהוא  עוד מעט יבריא, אבל זה לא קרה וזה רק נהיה יותר ויותר גרוע. אבא שלי כבר לא  הצליח לדבר כי עשו לו ניתוח בגרון, לא שמענו את הקול שלו. הוא היה מדבר אתנו עם כל מיני סימנים ולפעמים בעזרת לוח מחיק. מאוד התגעגענו אליו. בשבתות כשהוא היה בבית חולים, היינו הולכים לאחותי הגדולה שגרה ליד בית החולים, והיינו מבקרים את אבא ונמצאים אתו.
בשבילי אבא שלי היה האבא הכי נחמד בעולם. אני מאד אוהבת אותו. אבא שלי היה מפנק, קונה מתנות, עוזר לנו, לומד אתנו, שר אתנו, מחבק, משחק ורוקד אתנו, אוהב אותנו וכל הזמן דואג לנו.
אבא שלי היה גבוה, עיניים חומות ומשקפיים. כל הזמן אני רק רוצה לזכור את הזמן שהוא היה בריא וחזק והכי חתיך בעולם.
אבא שלי היה גיבור. הוא עבר כל-כך הרבה ניתוחים, הוא סבל הרבה, אבל עבר הכל בגבורה, כי רצה לחיות אתנו ולשמוח.
אבל כמו שכתבתי לכם הגיע יום אחד.
יום אחד מוקדם בבוקר כשהתעוררתי וראיתי את האחיות שלי. אחת ישבה על המיטה שלה. ושתי אחיות שזה בכלל לא היה החדר שלהן ישבו לידה. שאלתי אותן: “למה אתן כאן”? והן ענו לי: “מעבירים כורסא….” אבל אני הבנתי שזה מוזר וידעתי שמשהו קרה לאבא שלי. אמרתי להן:” אני יודעת, קרה משהו לאבא שלי” . ובדיוק , אמא נכנסה ואמרה לי ולאח הקטן שלי שאבא נפטר.
הרגשתי עצובה ורציתי לספר למישהו. התקשרתי לשירה חברה שלי וסיפרתי לה בבכי, היא שאלה אם לספר לאחרות ואמרתי לה שכן.
הגיעו אלי המנהלת והמורה והראתי להן תמונות של אבא שלי.
אחר כך הלכנו להלוויה של אבא ,ראיתי את אבא מכוסה בטלית, רציתי להוציא אותה ממנו. כשהלכו לקבור אותו, אמא שלי לא הרשתה לי ללכת לראות, נשארתי עם אח שלי הקטן ובכיתי, כי זה מה שהיה לעשות- לבכות. בת דודה שלי הייתה אתי וניחמה אותי.
הכנתי לאמא שלי מכתב בכדי לעודד אותה,  כתבתי לה שיש לה אותנו הילדים ושהיא לא לבד.
זהו הסיפור שלי. והוא סיפור אמיתי.
לסיום, אני רוצה לבקש מה’ שיחזיר לי את אבא שלי. כי אני כל-כך מתגעגעת אליו ורוצה לראות אותו.