געגועים וכיסופים לארץ ישראל

גַּעְגּוּעִים וְכִסּוּפִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵאֵת מִיכַל קָלִיסְקִי כִּתָּה ה
שָׁלוֹם קוֹרְאִים לִי מִיכַל וַאֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר דִּמְיוֹנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּם פְּרָטִים אֲמִתִּיִּים.
נוֹלַדְתִּי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה. גַּרְנוּ בִּבְרִיסֵל שֶׁבְּבֶלְגִּיָּה, הָיוּ לִי הֲמוֹן חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת מֵהַגַּן וְנֶהֱנֵיתִי מֵהֶם מַמָּשׁ. כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי אֶת כִּתָּה א’ הַהוֹרִים שֶׁלִּי סִפְּרוּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַמָּשׁ הִתְבָּאַסְתִּי עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת חֲבֵרוֹת שֶׁלִּי. הַהוֹרִים שֶׁלִּי נִסּוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי שֶׁאֲנִי אֶמְצָא חֲבֵרוֹת חֲדָשׁוֹת אֲבָל אֲנִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי לָהֶם.
עָבְרוּ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת שֶׁבְּמַהֲלָכָם אָרַזְנוּ אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּנוּ. וְאָז הַיּוֹם הַגָּדוֹל הִגִּיעַ. עָלִינוּ לַסִּירָה עִם עוֹד עֶשֶׂר מִשְׁפָּחוֹת וְיָצָאנוּ לְהַפְלָגָה בַּיָּם. הִגַּעְנוּ אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיָה לָנוּ בַּיִת קָטָן יַחֲסִית, אֲבָל יָפֶה. אַבָּא שֶׁלִּי פָּתַח מִסְעָדָה חֲדָשָׁה כְּמוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בִּבְרִיסֵל. הֵכַנְתִּי לוֹ עִם אָחִי שֶׁלֶט עִם צַלַּחַת הַמְבּוּרְגֵּר, הוּא אָמַר שֶׁאוּלַי זֶה יִהְיֶה הַסֵּמֶל הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ, וְכָךְ הָיָה.
לְאַחַר כְּשָׁנָה אֲנָשִׁים בִּבְרִיסֵל תָּבְעוּ אֶת אָבִי עַל כָּךְ שֶׁהוּא עָשָׂה סֵמֶל מְאוֹד דּוֹמֶה לְשֶׁלָּהֶם. אָבִי לֹא צָדַק בַּמִּשְׁפָּט וְנִכְנַס לְבֵית כֶּלֶא לִשְׁנָתַיִם.
אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ שְׁנָתַיִם אָבִי יָצָא מֵהַכֶּלֶא וְאָמַר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים לְהִתְפַּרְנֵס וּכְדַאי שֶׁנַּעֲבֹר לְמִצְרַיִם. עָבַרְנוּ לְמִצְרַיִם וְכַעֲבֹר שָׁנָה הַמּוֹעֵצָה הַמִּצְרִית כָּתְבָה בַּמּוֹדָעָה כָּכָה:
לְתוֹשָׁבֵי מִצְרַיִם הַיְּקָרִים!
הִינְכֶם מֻזְמָנִים לְתַחֲרוּת הַפִּירָמִידָה הַגְּדוֹלָה וְהַיָּפָה שֶׁלָּנוּ! בְּתַאֲרִיךְ 913
מִי שֶׁיָּכִין אֶת הַפִּירָמִידָה הֲכִי יְצִירָתִית יִזְכֶּה בִּפְרָס שֶׁל 10,000 ₪.
בִּגְלַל שֶׁאֲנִי יְצִירָתִית, הַהוֹרִים שֶׁלִּי אָמְרוּ לִי שֶׁאִם אֲנִי אֶזְכֶּה אֲנַחְנוּ נִתְעַשֵּׁר וְנוּכַל לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בַּהַתְחָלָה לֹא רָצִיתִי כִּי פָּחַדְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא אַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפִּירָמִידָה הֲכִי טוֹבָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַתַּאֲרִיךְ לְהַגָּשַׁת הָעֲבוֹדוֹת, הִגַּשְׁתִּי אֶת הַפִּירָמִידָה שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה מִמַּמְתַּקִּים. כַּעֲבֹר זְמַן מָה הוֹדִיעוּ מִי הַזּוֹכֶה וְזוֹ לֹא הַיתִי אֲנִי.
הִגַּעְתִּי לַבַּיִת מְבֹאֶסֶת וְאַבָּא שָׁאַל אוֹתִי מָה קָרָה לִי, עָנִיתִי לוֹ שֶׁלֹּא נִצַּחְתִּי בְּתַחֲרוּת. אַבָּא עָנָה לִי שֶׁלֹּא נוֹרָא אֲנַחְנוּ נְנַצֵּחַ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
הִרְגַּשְׁתִּי עֲצוּבָה בְּזֶה שֶׁלֹּא עָזַרְתִּי לְהוֹרִים שֶׁלִּי לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף כְּדֵי לַעֲלוֹת לָאָרֶץ, פִּתְאוֹם עָלָה לִי רַעֲיוֹן, הָרַעֲיוֹן שֶׁלִּי הָיָה לַעֲשׂוֹת בֶּיְבִּיסִיטֶר לִילָדִים קְטַנִּים וְכָכָה אַרְוִיחַ כֶּסֶף. סִפַּרְתִּי לְהוֹרִים שֶׁלִּי הֵם אָמְרוּ שֶׁזֶּה רַעֲיוֹן טוֹב וְאָז הִתְחַלְתִּי לְפַרְסֵם הוֹדָעוֹת וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים פָּנוּ אֵלַי וּלְכֻלָּם בָּאתִי. אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם הָיָה לִי בְּסַךְ הַכֹּל 500 ₪ הֵבֵאתִי לְהוֹרִים שֶׁלִּי וְהֵם אָמְרוּ שֶׁ500 ₪ זֶה לֹא מַסְפִּיק כֶּסֶף כְּדֵי לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי וְהִמְשַׁכְתִּי לֶאֱגֹר וְלֶאֱסֹף אֶת הַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְתִּי. כָּל פַּעַם נֶהֱנֵיתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִלִּשְׁמֹר עַל הַיְּלָדִים וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף.
כַּעֲבֹר שָׁנָה הֵבֵאתִי לְהוֹרִים שֶׁלִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאָגַרְתִּי וְהֵם סָפְרוּ אֶת הַכֶּסֶף וְהָיָה בְּצִנְצֶנֶת 3,000 ₪ .
גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי עָבְדוּ וְכָכָה הִגַּעְנוּ לִסְכוּם שֶׁמַּסְפִּיק כְּדֵי לַעֲלוֹת לָאָרֶץ. הַהוֹרִים שֶׁלִּי כָּל כָּךְ שָׂמְחוּ שֶׁיֵּשׁ כֶּסֶף וְנוּכַל לַעֲלוֹת וְגַם אֲנִי שָׂמַחְתִּי.
וּמֵאָז עַד עַכְשָׁו אֲנִי וּמִשְׁפַּחְתִּי גָּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. גַּם כָּאן אֲנִי עוֹשָׂה בֶּיְבִּיסִיטֶר לִילָדִים כְּדֵי לַעֲזֹר לְמִשְׁפַּחְתִּי.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »