התחלתי להתארגן לבית הספר. היום התורנות שלי ושל דוד בהאכלת החיות בבית הספר ובתוכם התוכי הנדיר שקבלנו מארה”ב .
דוד צעק לי אל החלון שלי: “אתה בא כבר?” “אני נועל נעליים ובא” עניתי לו.
התקדמנו לעבר בית הספר, נכנסנו למחסן החיות ולא האמנו למראה עינינו! המחסן היה פרוץ והכלוב של התוכי היה פתוח וריק והיו גם עוד כלובים ריקים.
כעבור כמה דקות הסתובבו שוטרים בתוך המחסן ותלמידים רבים התקהלו לראות מה פשר העניין. בסיום בדיקת השטח הראשונית שוטר אחד עבר בכיתות והסביר לתלמידי בית הספר את אשר ארע.
בכיתתנו, השוטר הסביר ואמר שהם מצאו טביעת רגל מוזרה ומסטיק בצבע צהוב. כשהשוטר יצא מהכיתה דוד לחש לי “יונתן אולי נוכל לגלות פרטים נוספים דרך המצלמות אבטחה של המכולת של משה? חוץ מזה שממש בא לי ארטיק”. בתום הלימודים דוד ואני הלכנו לכיוון המכולת של משה הסמוכה לבית הספר. עד שדוד בחר לו ארטיק אני בינתיים ניסיתי לראות איך המצלמות מונחות והאם אפשר להיעזר בהן כדי למצוא את הגנב.
שאלתי את משה: “תגיד המצלמות פה עובדות?” “למה אתה שואל” הוא ענה לי. “לא שמעת מה קרה?” השבתי. “מה קרה?” הוא שאל.
עניתי לו שגנבו לנו את התוכי הנדיר שקבלנו מארה”ב. משה נבהל ממש ושאל המון שאלות בלי הפסקה. בכל מקרה ביקשנו לצפות במצלמות, משה הסכים בשמחה ואמר שנגיע ב 20:00 בערב אחרי שיסיים עם כל הלקוחות, ואז נצפה יחד בצילומים. דוד ואני בקשנו אישור מההורים ויצאנו בערב אל המכולת.
נכנסנו למכולת וראינו את משה מארגן את החנות לקראת סגירה. שאלנו אותו “משה אתה זוכר שקבענו?” “בוודאי” ענה, “בואו אחריי ואראה לכם את הצילומים”.
הגענו לחדר צדדי ומסך מחשב היה כבר מוכן עם צילומי מצלמות האבטחה. כשצפינו ראינו מישהו יורד ממונית ונכנס עם חבילת מסטיקים ביד ימין ובשמאלו החזיק מזוודה קטנה, לרגליו היו נעליים גדולות עם סמל של קנגורו אדום בצידי הנעל. בדקנו את השעה בה צולם אותו אדם וגילינו להפתעתנו שזה התרחש ב5 בבוקר. הבנו מיד שזהו הגנב משום שאין סיבה שמישהו אז ייכנס לבית הספר. משה ששתק כל הזמן הזה אמר “אני מכיר את חברת המוניות הזו , אני אנסה לברר לכם מידע על האיש”.
למחרת קפצנו למכולת לברר מה התקדם מאתמול. הוא אמר שהוא דיבר עם תחנת המוניות וגילה כי היה נהג שלקח מישהו מאזור בית הספר ב 5 וחצי בבוקר והוריד אותו במלון “רוטשילד”. החלטנו להגיע למלון ולמזלנו האיש מהמצלמות הופיע בדיוק בלובי של המלון, פשוט זיהינו אותו בגלל הנעליים.
התקשרנו מהר למשה וסיפרנו לו שהאיש מהמצלמות כאן בלובי, משה הציע לדבר עם השוטר שביקר אותנו בכיתה . כעבור חצי שעה הגיע בנצי השוטר ותחקר אותנו כמה דקות ואמר כי יעשה בירור בקבלה לגבי האיש.
כאשר קיבל את שם האיש, ניגש אליו בנצי, שאל “מה שימך?” וביקש ממנו לעלות איתו לחדר בו הוא מתאכסן. כשבנצי נכנס לחדר הוא גילה להפתעתו את התוכי הנדיר בתוך קופסא שקופה ועוד חיות נוספות.
בנצי השוטר אמר לו “בוא איתי לתחנה ושם נברר למה יש לך כל כך הרבה חיות”.
דוד ואני חייכנו ביחד ושמחנו שהבעיה נפתרה.
יום אחרי המעצר התוכי חזר לבית ספרנו. בנצי ניגש ואמר “בזכות התושיה שגיליתם פתרנו את התעלומה וגילנו את הגנב. כל הכבוד!”.
