לפני כעשרים ושמונה שנה היה איש ושמו יעקב רוטנברג. הוא חי בלונדון והיה ידוע בכינוי “גנב אביו” מכיוון שהוא תמיד היה גונב דברים של אבא שלו. פעם אחת הוא גנב תמונה עתיקה של איש זקן בשם יצחק רוטנברג (אבא שלו) ממוזיאון ופעם אחרת הוא גנב מבית קברות את העצמות של יצחק רוטנברג (אבא שלו).
יום אחד, התכונן יעקב רוטנברג לגניבה הבאה שלו: הוא הלך לגנוב את טבעת הנישואים (שלא למכירה) של אביו ביום חמישי הקרוב (זה היה יום שני). התוכנית שלו הייתה ללכת לחנות התכשיטים ששם בתוך כספת הייתה הטבעת, לעשות כאילו הוא רוצה לקנות את הטבעת, וכשאף אחד לא רואה, לקחת את הטבעת ולהחליף אותה בטבעת מזויפת שעשויה מפלסטיק ולצאת משם כאילו ששום דבר לא קרה.
כעבור שלושה ימים, יעקב התחיל ללכת לעבר החנות. כשהוא הגיע לחנות הוא מצא את הטבעת ובמהירות החליף כשאף אחד לא ראה. יעקב חזר לביתו. הוא ידע שנשארו רק עוד פריט אחד עד שהוא יוכל להחזיר את אביו לתחייה. אביו מת אשתקד מסרטן. כשיעקב ישיג את ארבעת הפריטים הוא יוכל להחזיר אותו.
הפריט הבא שהיה עליו להשיג היה הטלפון (שגם לא למכירה) של אביו. הוא רק היה צריך לחשוב על תוכנית על איך להשיג את הטלפון. הטלפון היה בכספת בחנות למכשירי חשמל שליד ביתו. הבעיה היחידה הייתה שהיו שני שומרים בחנות. הוא רק היה צריך לחשוב על תוכנית איך לגנוב את הטלפון. הוא ידע שלא יוכל להכין טלפון מזויף, כמו עם הטבעת. הוא היה צריך לחשוב על תוכנית יותר טובה. כעבור כמה ימים, עלה במוחו רעיון. הייתה לו תוכנית אבל הוא היה צריך את חבר שלו דוד רובדונג. הוא רצה שדוד יסיח את דעתם של השומרים, בינתיים הוא ייקח את הטלפון ויעשה כאילו שהוא רוצה לקנות אותו. בדרך הוא גם ייקח עוד טלפון ואז יקנה את הטלפון שלא של אבא שלו. למחרת כשהוא הלך לבית של דוד לשאול אותו אם הוא יכול לעזור לו דוד מיד הסכים. הם החליטו שהם ילכו לחנות למחרת מיד כשהיא נפתחת.
למחרת, הוא ודוד הלכו לחנות השכם בבוקר. כשהם הגיעו החנות עדיין הייתה סגורה. הם חיכו חצי שעה עד שהיא תיפתח. כשהיא נפתחה, דוד הלך מייד לשומרים כדי להסיח את דעתם ויעקב הלך כדי למצוא את הטלפון. זה לא היה מאוד קשה למצוא את הטלפון. כשהוא מצא את הטלפון הוא מייד לקח אותו, ובמהירות לקח עוד טלפון. הוא קנה את הטלפון השני ופתאום הוא שמע בכריזה: “יעקב רוטנברג, נא לבוא לכניסת החנות מייד”. הוא הלך לכניסת החנות לראות מה קרה. כשהוא הגיע לכניסת החנות, אחד מהשומרים ביקש ממנו לבוא אליו. כשהוא חיפש את דוד הוא לא מצא אותו. השומר ביקש ממנו להוריד כל מתכת שיש עליו. הוא הוציא את שני הטלפונים. “הטלפון הזה לא למכירה” אמר השומר בקול רגוז. “אה, באמת סליחה, לא ידעתי. אחזיר את זה מייד” יעקב ענה. השומר לקח את הטלפון והחזיר אותו למקום. אחרי זה יעקב חזר לביתו ואכל ארוחת צוהריים. אחרי שהוא סיים לאכול הוא הלך לבית של דוד לראות איפה הוא ולהגיד לו מה קרה. כשהוא הגיע לבית של דוד, הוא דפק על הדלת. מייד דוד פתח את הדלת עם חיוך גדול על הפנים שלו עם הטלפון שיעקב ניסה לגנוב בידיו…
