היו פעם שתי חברות שאהבו לעשות הכל ביחד שמן- קרן ומאיה.
קרן מקובלת, אהובה על כולם בעוד מאיה הייתה ההפך ממנה וכל הזמן לא האמינה בעצמה.
מידי פעם שהם הלכו לקניון, מאיה כל הזמן אמרה לקרן ” הלוואי שאני הייתי כמוך, מקובלת על כולם, תלמידה טובה ומושלמת כמוך.” קרן ענתה ” איזה שטויות, את מיוחדת כמו שאת.”
כל הזמן מאיה הייתה חושבת על עצמה ולא אהבה את מה שראתה בראי.
אמא ראתה שמאיה בוכה ואמרה ” ילדה שלי את כה מיוחדת וצריכה להיות גאה בעצמך”.
ביום למחרת התעוררה מאיה והתארגנה לבית הספר ופגשה את קרן בדרכה גם לבית הספר.
מאיה וקרן היו מבלות המון יחדיו אך לא למדו באותו בית ספר.
כשמאיה הגיע לכיתה , המורה פתחה בחידה מתמטית ושאלה ” ילדים מי יכול לנסות לפתור את החידה?”
מאיה הצביעה וענתה ” התשובה היא 30″ .
“ניסיון יפה ענתה המורה , אך זו לא התשובה “, ” יש עוד מישהו שרוצה לנסות?”
שמעון ענה “התשובה 31 ” , “יפה מאוד, צדקת.”
פתאום השיעור נקטע זה היה צלצול להפסקה הגדולה.
מאיה יצאה עצובה כל כך להפסקה , רגשות עזים של אכזבה, עצב וכעס.
נכנסה לכיתה ישבה בשקט וסיימה את יומה בעצבות.
כשחזרה הביתה , אמא הביטה ושאלה ” מאיה איך היה היום, מדוע נפלו פנייך?”
“כי ניסיתי לענות בשיעור מתמטיקה ולא עניתי נכון, כרגיל שמעון הגאון ענה.”
” אין אני פשוט לא טובה”.
אמא מיד הביטה על מאיה ואמרה ” אני לא מוכנה בשום אופן שתגידי כך על עצמך”, “אם תאמיני בעצמך ותתפללי על זה את תראי שתצליחי”.
מאיה ידעה מדוע היא לחוצה כל כך כי המבחן במתמטיקה מתקרב והוא מחר.
מאיה נכנסה לחדרה והחלה ללמוד ולהתכונן, הדפים היו מפוזרים בכל החדר , תרגילים ועוד תרגילים היא פטרה.
למחרת מאיה התעוררה והתארגנה במהירות לבית הספר כדי לא לאחר למבחן.
רגע לפני המבחן מאיה התענגה על קוביית שוקולד טובה שתעזור להפיג את המתח והלחץ.
מאיה נזכרה בכוח שנתנה לה אימא ” הביטה לשמיים והתפללה לה’ שיתן לה סיעתא דשמיה”
המבחן הלך למאיה מצוין, בדיוק אותם הנושאים שתרגלה בבית שעות על גבי שעות.
מאיה יצאה מהמבחן בהרגשה עילאית.
