גלעד והקיר המיוחד
לפני כמה שנים פגשתי ילד בשם גלעד שסיפר לי סיפור קסום. בתחילה לא האמנתי עד שראיתי במו עיני והבנתי שהסיפור אכן אמיתי. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור ובעיקר ללמד אתכם שדברים קסומים יכולים לקרות לכל אחד ואחת אם רק מאמינים….
אתחיל ואספר על גלעד. גלעד למד בכיתה ד בבית הספר הרא”ה . תמיד אמרו עליו שהוא סקרן וחכם, ומתעניין בכל. תכונה נוספת שלא כולם הכירו היתה שגלעד היה מאמין שהכל אפשרי.
הבית של גלעד היה גדול, אך החדר שלו היה צפוף וקטן. כל יום כדי להירדם, הוא היה חושב על דברים מסקרנים ואומר אותם בקול עם פנים מול הקיר שהיה צמוד למיטתו הקטנה. הוא “כאילו” דיבר עם הקיר והיה אומר את המחשבות שלו בקול, ואני לא יודע איך אבל הוא הרגיש שהקיר מקשיב לו. כך גם למחרת הוא דיבר אל הקיר וסיפר לו על כל היום שלו.
יום אחד, כשגלעד נכנס למיטה, והתחיל לספר לקיר על היום שהיה לו, פתאום, הוא שמע קול. הוא הרגיש שהקול מגיע מהקיר, ולמרות שהוא תמיד האמין שהכל אפשרי, הוא לא האמין שהקיר מדבר. הוא רצה לבדוק את זה ודיבר אל הקיר: “אתה מדבר?” הוא שאל. ופתאום! הוא ראה פתח בגודל של פה של אריה נפתח ומתחיל לדבר אליו ולהגיד: “אני אכן מדבר”. גלעד שאל בפה פעור: “איך זה הגיוני?” והקיר ענה לו: “אני קיר קסום שחי פה כבר אלפי שנים. גם הבעלים הקודמים של הבית הזה לא האמינו לזאת אך אחרי מספר ימים, התחלנו להיות חברים ולדבר כל יום וגם לשחק קצת עד שהם עזבו את הבית ונשארתי לבד. הרגשתי מאוד בודד כאן לבד עד שאתה הגעת”. גלעד לא האמין למשמע אוזניו ואמר בהתרגשות: “יש לי קיר קסום בחדר”, וישר קם מהמיטה לספר להוריו. הקיר עצר אותו ואמר: “לא. אל תעשה את זה”. “למה?”- שאל גלעד. והקיר ענה לו: “הבעלים הקודמים של החדר הזה היו גם ילדים וכשהם גילו עלי, הם רצו לספר להורים שלהם. לא הספקתי לעצור אותם וכשההורים ביקשו שאדבר ודיברתי, האמא של הילדים נפלה על הרצפה וכולם נבהלו. פינו אותה לבית חולים וגילו שהיא עברה התקף לב. היא לא אתנו יותר. כולם התחילו לבכות, אפילו אני. הרגשתי שאני אשם ולצערי הם עזבו את הבית הזה. אני לא רוצה שתספר להורים שלך כדי שלא אשאר עוד פעם בודד ועצוב” גלעד אמר: “אני מתאר לעצמי שזה היה מאוד עצוב שכולם האשימו אותך בזה שגרמת לה למות” הקיר ענה לו: “אבל אתה מבטיח לא לספר?” גלעד ענה בביטחון: “אני מבטיח שלא אספר. לפעמים למבוגרים זה קשה מידי לראות דברים קסומים ולהאמין להם. אני תמיד האמנתי שהכל אפשרי”.
אחרי כמה ימים של שיחות בין הקיר וגלעד. גלעד שאל את הקיר מה השם שלו. הקיר ענה לו שאין לו שם. גלעד אמר: “אני אתן לך שם, זה חשוב במיוחד עכשיו שאנחנו חברים”. גלעד הציע שמות רבים כמו: מישל, יצחק, משה ויעקב. הקיר לא אהב את השמות. לבסוף גלעד אמר: “אני חושב שמתאים לך “נורמן”. ואז הקיר אמר בשמחה: “זה השם המתאים”. היום גלעד כבר בכיתה ו והוא ונורמן ממשיכים בשיחות הליליות שלהם.
את כל זה ראיתי במו עיני, תאמינו לסיפורים קסומים, במיוחד אם ילדים מספרים לכם. גם קיר יכול להיות לפעמים חבר, אם רק נאמין בזה.
