בס”ד
גלגל החיים
שמי שמחה. אני ילדה מאוד רגישה וצולעת, זה אומר שיש לי רגל אחת קצרה ואחת ארוכה( ההבדל לא משמעותי). כבר מהגן הבנתי שאני ילדה שונה. שעליתי לכיתה א’ סבלתי המון מבחינה חברתית וכך גם בכיתה ב’, ג’ וד’. ובכיתה ה’ מתחיל הסיפור…חיפשתי לי חברת אמת , שלא תצחק עלי,
ומצאתי ,חני. חני ילדה טובה ורגישה.
יום אחד ניגשה עלי חני ואמרה בגמגום:
” שששמחה יש ילדה ש…ש…ש…לא רוצה שתשחקי איתנו.” “למה?” שאלתי “תקשיבי מפריע לה שאת קופצת עקום” החוורתי .”מי זאת?” שאלתי למרות שידעתי שחני לא תלשין , חני שתקה. בלבי ידעתי מי זאת. ציפי. ציפי היא ילדה חברותית מאוד, וציירת טובה להפליא! בעבר ניסיתי להיות חברה שלה , אבל הבנתי שהיא בורחת ממני…
פעם אחת בשיעור ציור המורה אמרה שמישהי תבוא ותצייר לפי הכללים שלמדנו. ציפי ניגשה ראשונה. המורה הביאה לה טוש לוח וציפי החלה במלאכת הציור.
כשסימה הסתובבה לחברתה שישבה מולה וקרצה לה ושתייהן פרצו בצחוק אדיר, ואחריהן כל הכיתה. המורה לא הבינה מדוע הן צוחקות , אבל אני הבנתי בהחלט .היא צירה את הילדה צולעת!!! באותם ימים בכיתי הרבה… עד סוף השנה אני וציפי לא דיברנו.
בחופש הגדול ניגשה אלי אמי ובישרה לי בשורה משמחת ביותר: :שמחל’ה אבא ואני מצאנו פתרון לצליעה שלך!!” ” מה?” שאלתי בפליאה “כן” אמרה אמי המאושרת…
כעבור שבועים כבר הייתי באמריקה לאחר תקופה שבה עברתי טיפולים רבים הבראתי!
כשחזרתי הביתה אמי אמרה:” שמחל’ה כדאי שתתחילי דף חדש”. עברתי בית ספר…
בבית הספר החדש הייתי תלמידה מצטיינת, לא סיפרתי לאף אחת שהייתי צולעת. אבל איך שהוא זה נודע.
בשבת האחרונה ביקרה אותי יעלי.(יעלי היא ילדה מכיתתי החדשה. ) התפלאתי מאוד כי יעלי גרה רחוק מביתי. הבנתי שיש מטרה לשיחה.
במהלך השיחה הבנתי שיעלי לא יודעת איך להתחיל. שאלתי אותה אם יש לה משהו לומר לי.
“את לא תפגעי?” שאלה יעלי
” אני לא אפגע” אמרתי.
“אני יודעת שפעם היית צולעת” אמרה והחווירה.
המילים שאמרה העבירו בי צמרמורת. לא ידעתי מניין היא יודעת זאת…
” השיחה הזאת לא מיותרת , שמחה” אמרה.
“באתי לבקש ממך טובה. יש ילדה רגילה שעשתה תאונת דרכים ונהיתה צולעת”. אמרה יעלי
היא מתביישת לחזור לבית הספר שלה…
והיא אמורה להגיע לבית הספר שלנו והיא התחרטה.
“למה?” שאלתי.
“לא יודעת “השיבה.
“אבל אני בטוחה שאת היחידה שיכולה לנחם אותה” אמרה.
לא הייתי צריכה לחשוב. הסכמתי מיד.
למחרת בערב אני ויעלי נסענו לביתה.
“איך קוראים לה?” שאלתי
אבל הדלת כבר נפתחה…
בדלת עמדה ילדה קטנה ואמרה שאחותה בחדר.
יעלי הובילה אותי לחדרה ונקשה קלות על דלת חדרה” אפשר להכנס” אמרה הילדה, נדהמתי הקול-היה מוכר.
הדלת נפתחה והייתי המומה! זאת ציפי.כן, זאת שהייתה צוחקת עלי רבות בשנים הקודמות…
פתאום הבנתי הכל .
ציפי עברה תאונת דרכים והפכה להיות צולעת.
עקב זה היא מתביישת להגיע לבית הספר שלה ,ולכן רוצה לעבור לבית הספר שאני נמצאת בו כיום. ואולם מתביישת לבוא להיות בבית ספרי. הבנתי שכנראה רוצה לדבר איתי אישית.
ציפי שלפה דף שבו צירה אותי עומדת ואותה נשענת עלי.” קומי ” אמרתי כשעזרתי לה לקום ממיטתה.
“נלך לטייל בחוץ “אמרתי.
“באמת?!”אמרה “את מוכנה לעזור לי אחרי כל הרע שעשיתי לך?” שאלה בפליאה “כן!” עניתי .
ועל פניה נצפו דמעות זולגות.
צופיה מזרחי כיתה ה
בית ספר “צופיה”
