הכל התחיל לפני כשנתיים כשהתחילה מגפה עולמית בשם קורונה ולי היה ממש משעמם.
יום אחד החלטתי באמצע הלילה כשאימא ואבא עוד ישנו לעשות מעשה קצת משונה. החלטתי ללכת לג’ונגל.
התחלתי במסע, אבל עוד קצת לפני כן, התארגנתי, לקחתי תיק עם מים, אוכל וקצת ספרים לעת הצורך ויצאתי באישון לילה מהבית. בחוץ הכול היה חשוך ובקושי ראיתי משהו. התחלתי לצעוד ולצעוד ולצעוד והרגשתי שאני כבר ממש קרוב לג’ונגל.
חשתי כי הזריחה עוד שניה מגיעה וזה זמן טוב להתחיל בחוויה.
התחלתי לצעוד בשבילי הג’ונגל בין עצים לעצים, בין פריחות הפרחים ומכל פינה הציצה לה חיה אחרת.
אחת קטנה, אחת גדולה, אחת שחורה, אחת צבעונית, אחת משמיעה קולות ואחת שתקנית. עצרתי את נשמתי ואף חשתי פחד.
פתאום מבעד לשיח קטן צדה את עיני חיה אחרת, חיה שונה. היא שינתה את גודלה בהתאם למיקומה. כשהייתה ביבשה הייתה גדולה וכשקפצה למים נהייתה מאוד קטנה.
האמת היא הייתה קצת מוזרה, צבעה היה חום שחור, בעלת ניבים וציפורניים חדות, עיניה היו ירוקות מפחידות והכי מוזר שהיא הכירה את שפת האדם ואף ידעה לקרוא מחשבות.
היא ניגשה אליי ואמרה לי: “הי ג’ימבו, מה שלומך?, מה אתה עושה פה? “קוראים לי רקונדה נעים מאוד”.
“אני מאוד אוהבת ילדים קטנים ובמיוחד אני אוהבת בשר”.
“ג’ימבו, יודע מה עוד אני יודעת?” השבתי לה: “מה?” ענתה לי: “אני יודעת לנחש מה השעה מבלי להציץ בשעון”, “באמת?” שאלתי , “אז מה השעה עכשיו??”
רקונדה ענתה: “עכשיו בערך 9:00 בבוקר”. “וואו”, נדהמתי כמה שהיא מדויקת.
רקונדה אמרה לי: “רוצה להגיע לבית המסתורי שלי?” עניתי לה: “כמובן”, בחיוב.
היא פילסה לי את הדרך בשיחי הג’ונגל עד שהגענו למבנה מרהיב שכולו עשוי אבנים מזהב. הסתקרנתי לראות מה בתוכו. נכנסנו יחדיו וגיליתי שהבית מבפנים עשוי כולו מיהלומים.
התלהבתי מאוד. אמרתי לרקונדה: “איך יש לך כל-כך הרבה כסף לקנות בית כזה? הוא בטח מאוד יקר”. היא ענתה לי שאת כל תכולת הבית היא מצאה בעצמה בתוך מערה מסתורית.
אחר הצהריים רקונדה לקחה אותי והכירה לי כל פינה ופינה בג’ונגל. היא הראתה לי את המערה המדוברת שבתוכה תיבה עם יהלומים וזהב, וכן עוד פינות חשאיות וקסומות. היא הכירה לי את החיות השונות: קופים, גורילות, אריות, טיגריסים, טווסים, דובי פנדה ועוד שלל חיות. היא הראתה לי את מלך האריות ואת השטח שבו הוא אוהב לחיות. פגשנו גם את אשתו הלביאה המיוחדת. היא כה מיוחדת שהצליחה בקרב אחד לנצח שתי לביאות חזקות.
רקונדה הראתה לי מה מקורות המזון של החיות בג’ונגל, פגשנו בשיחים ועצים עם פירות מיוחדים וראינו עץ קסום שעליו נותר פרי אחרון. היה כלל בג’ונגל שמי שאוכל את הפרי האחרון יכול לעוף.
התלהבתי מאוד ושאלתי את רקונדה אם אני יכול לאכול הפרי. רקונדה אמרה לי כיוון שאני אורח מיוחד היא נותנת לי את הזכות. אכלתי את הפרי האחרון והרגשתי שאני לאט לאט מתחיל לעוף באוויר. האצתי והתחלתי לחזור בחזרה הביתה עד שהגעתי בין הערביים. נכנסתי הביתה ואימא ואבא שאלו אותי: “ג’ימבו, היכן היית”? עניתי להם שרק רציתי להתאוורר קצת מימי הקורנה והלכתי לחפש הרפתקה בג’ונגל….
הכל התחיל לפני כשנתיים כשהתחילה מגפה עולמית בשם קורונה ולי היה ממש משעמם.
יום אחד החלטתי באמצע הלילה כשאימא ואבא עוד ישנו לעשות מעשה קצת משונה. החלטתי ללכת לג’ונגל.
התחלתי במסע, אבל עוד קצת לפני כן, התארגנתי, לקחתי תיק עם מים, אוכל וקצת ספרים לעת הצורך ויצאתי באישון לילה מהבית. בחוץ הכול היה חשוך ובקושי ראיתי משהו. התחלתי לצעוד ולצעוד ולצעוד והרגשתי שאני כבר ממש קרוב לג’ונגל.
חשתי כי הזריחה עוד שניה מגיעה וזה זמן טוב להתחיל בחוויה.
התחלתי לצעוד בשבילי הג’ונגל בין עצים לעצים, בין פריחות הפרחים ומכל פינה הציצה לה חיה אחרת.
אחת קטנה, אחת גדולה, אחת שחורה, אחת צבעונית, אחת משמיעה קולות ואחת שתקנית. עצרתי את נשמתי ואף חשתי פחד.
פתאום מבעד לשיח קטן צדה את עיני חיה אחרת, חיה שונה. היא שינתה את גודלה בהתאם למיקומה. כשהייתה ביבשה הייתה גדולה וכשקפצה למים נהייתה מאוד קטנה.
האמת היא הייתה קצת מוזרה, צבעה היה חום שחור, בעלת ניבים וציפורניים חדות, עיניה היו ירוקות מפחידות והכי מוזר שהיא הכירה את שפת האדם ואף ידעה לקרוא מחשבות.
היא ניגשה אליי ואמרה לי: “הי ג’ימבו, מה שלומך?, מה אתה עושה פה? “קוראים לי רקונדה נעים מאוד”.
“אני מאוד אוהבת ילדים קטנים ובמיוחד אני אוהבת בשר”.
“ג’ימבו, יודע מה עוד אני יודעת?” השבתי לה: “מה?” ענתה לי: “אני יודעת לנחש מה השעה מבלי להציץ בשעון”, “באמת?” שאלתי , “אז מה השעה עכשיו??”
רקונדה ענתה: “עכשיו בערך 9:00 בבוקר”. “וואו”, נדהמתי כמה שהיא מדויקת.
רקונדה אמרה לי: “רוצה להגיע לבית המסתורי שלי?” עניתי לה: “כמובן”, בחיוב.
היא פילסה לי את הדרך בשיחי הג’ונגל עד שהגענו למבנה מרהיב שכולו עשוי אבנים מזהב. הסתקרנתי לראות מה בתוכו. נכנסנו יחדיו וגיליתי שהבית מבפנים עשוי כולו מיהלומים.
התלהבתי מאוד. אמרתי לרקונדה: “איך יש לך כל-כך הרבה כסף לקנות בית כזה? הוא בטח מאוד יקר”. היא ענתה לי שאת כל תכולת הבית היא מצאה בעצמה בתוך מערה מסתורית.
אחר הצהריים רקונדה לקחה אותי והכירה לי כל פינה ופינה בג’ונגל. היא הראתה לי את המערה המדוברת שבתוכה תיבה עם יהלומים וזהב, וכן עוד פינות חשאיות וקסומות. היא הכירה לי את החיות השונות: קופים, גורילות, אריות, טיגריסים, טווסים, דובי פנדה ועוד שלל חיות. היא הראתה לי את מלך האריות ואת השטח שבו הוא אוהב לחיות. פגשנו גם את אשתו הלביאה המיוחדת. היא כה מיוחדת שהצליחה בקרב אחד לנצח שתי לביאות חזקות.
רקונדה הראתה לי מה מקורות המזון של החיות בג’ונגל, פגשנו בשיחים ועצים עם פירות מיוחדים וראינו עץ קסום שעליו נותר פרי אחרון. היה כלל בג’ונגל שמי שאוכל את הפרי האחרון יכול לעוף.
התלהבתי מאוד ושאלתי את רקונדה אם אני יכול לאכול הפרי. רקונדה אמרה לי כיוון שאני אורח מיוחד היא נותנת לי את הזכות. אכלתי את הפרי האחרון והרגשתי שאני לאט לאט מתחיל לעוף באוויר. האצתי והתחלתי לחזור בחזרה הביתה עד שהגעתי בין הערביים. נכנסתי הביתה ואימא ואבא שאלו אותי: “ג’ימבו, היכן היית”? עניתי להם שרק רציתי להתאוורר קצת מימי הקורנה והלכתי לחפש הרפתקה בג’ונגל….
