היה הייתה ילדה ושמה גילי. גילי ממש אהבה לשחק עם החברות שלה. כל הפסקה היא רצה בטיל רק בשביל לשחק עם החברות שלה.
יום אחד גילי רצה ואז מישהו בטעות שם לה רגל. גילי נפלה על הפרצוף. היא בכתה ובכתה. גילי פתאום ראתה את אמא שלה. אמא שלה חיפשה את הילדה שלה שזאת גילי. גילי הלכה בזהירות אל אמא שלה, ושאלה אותה למה את פה? אז אמא של גילי הסבירה לה: “הייתי בדרך לחנות צעצועים אז רציתי גם לבקר אותך בדרך”. אמא של גילי חיבקה את גילי חזק חזק וגילי נתנה בחזרה חיבוק. גילי נרגעה וחזרה לשחק עם החברות שלה. אבל גילי לא רצה יותר, כי היא לא רצתה ליפול שוב על הריצפה.
הילד שהפיל בטעות את גילי, ביקש סליחה אבל גילי התאלמה מימנו ולא סלחה לו. אמא שעדיין הייתה שם, אמרה שכשאומרים סליחה חייבים לסלוח לחבר או לחברה. אבל גילי עדיין לא סלחה לו.
פתאום היתגלה אליה מלאך והוא אמר לגילי שהיא לא חיבת לסלוח לו. “אבל אם את מחליטה שאת רוצה לסלוח, את יכולה לשנות את דעתך, וזה היה מאוד מאוד נחמד מצידך” . גילי הלכה לילד שהפיל אותה בטעות וסלחה לו בשימחה רבה. והיא גם הזמינה אתו לשחק בעם החברות שלה וגם לבוא אליה לשחק בבית שלה.
