שלום, קוראים לי ג’יימס אייבי ואני בן ארבע עשרה. יש לי יכולת מיוחדת מאוד, אני מסוגל לדבר עם חיות! אני רוצה לספר לכם סיפור מיוחד וקסום שקרה לי.
היה זה יום שמשי, שמעתי את אמא קוראת לי מהמטבח לקום. קמתי וכשסיימתי להתארגן הבטתי בראי בנער עם שיער שחור קופצני ועיניים בצבע טורקיז בוהק. לבוש חולצת טריקו בצבע כחול, מכנסיים בצבע שחור וחיוך שובב על הפנים. ירדתי למטבח שם חיכו לי אימי ג’ייס, אחי הגדול והמעצבן ג’וני, וג’יני אחותי הקטנה. אבי ג’ון יצא מוקדם לעבודה. החתול ג’קסון התכרבל בחיקו של הכלב פרסי. לקחתי את התיק, אמרתי ביי לפרסי ולג’קסון ואיחלתי לאמא וג’יני יום טוב.
יום הלימודים עבר לאיטו. חיכיתי כבר לחזור הביתה לארוחת הצהריים. כשסיימתי התיישבתי לראות טלוויזיה כמו שהבטחתי לפרסי וג’קסון. כשאמא הגיעה הביתה היא מצאה אותי עושה עמידת ראש על הספה ופרסי וג’קסון משני צדדי צופים בטום וג’רי. היא אמרה לי להתארגן לשינה ולהיכנס למיטה, הבטחתי לפרסי וג’קסון שנמשיך לראות את הסרט מחר. נכנסתי למיטה ושיחקתי בפלאפון מתחת לשמיכה כדי שאם אמא תיכנס היא לא תראה אותי. לאחר חצי שעה שמעתי דפיקה, מיד כיביתי את הפלאפון והנחתי אותו על השידה מצפה בכל רגע שאמא תיכנס. נשמעה דפיקה נוספת אבל הדלת לא נפתחה. הפעם הקשבתי היטב ושמתי לב שהיא מגיעה בכלל מהחלון. קמתי מהמיטה לפתוח אותו, ומחוץ לחלון עמדה לה סנאית קופצנית. “מה קרה?” שאלתי אותה בשפתי השנייה. “פרסי וג’קסון אמרו לי לקרוא לך לשמורת הטבע מהר!” היא אמרה. “לא הבנתי” עניתי מבולבל. “אתה תבין כשתראה, נו מהר!” היא זירזה אותי. יצאתי בשקט מהבית בעקבות הסנאית. כשהגענו לשמורה לא האמנתי למראה עיני, היו שם עשרות חיות ואולי אפילו מאות. רצתי לתוך ההמולה, חיפשתי את פרסי וג’קסון עד שמצאתי אותם מחכים לי. התיישבתי לידם ושאלתי: “מה קרה? למה יצאתם מהבית? למה כל החיות האלו כאן?” השאלות התרוצצו במוחי. פרסי קטע את מחשבותיי ואמר: “אדם מסתורי מזהם את השמורה ואת האוכל של החיות כאן, אנחנו מחפשים אחריו כבר שבועות ולא מוצאים. גם המשטרה שלכם מחפשת אחריהם. אבל היום הוא החליט להתגלות, הוא שם” פרסי הצביע לנקודה מרוחקת “רצינו שתגיע ותראה אותו במו עיניך. קדימה, אתה חייב להתקשר למשטרה שלכם”. וג’קסון הוסיף “כן, אנחנו צריכים את עזרתך!”. “בסדר אני אעזור” אמרתי להם. ניסיתי להתקרב אל האיש ולפלס את דרכי בתוך המולת החיות “סליחה רגע אני יכול לעבור? אתם יכולים בבקשה לזוז קצת?” אחד האיילים הרים את ראשו ושאל “למה?” ניסיתי לחשוב על תשובה ובסוף אמרתי “יש לי אישור מפרסי וג’קסון”. “בסדר” הוא אמר וצעק לכולם “תפנו דרך לילד!” מיד התפנתה הדרך ויכולתי להתקדם, כשראיתי מי נמצא מולי נדהמתי. זכרתי שראיתי אותו בטלוויזיה כשנאם על כמה חשוב להגן ולשמור על החיות והטבע. פתאום הוא קם על רגליו ואני נבהלתי. כל החיות עמדו סביבנו במעגל ולא הייתה לו אפשרות לברוח, הוא התקדם לעברי ולפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי משוטח על הרצפה. הרגשתי כאב עז ברגלי, וראיתי שפרסי ג’קסון מיד התנפלו עליו. לאחר כמה שניות ג’קסון עף אחורה ושכב דומם על הקרקע, ‘עכשיו הוא כבר באמת עבר את הגבול!’ חשבתי כשהאיש בעט בפרסי והוא התעופף כמה מטרים באוויר ונחת בקול חבטה על הקרקע. הדם הלם באוזני, קמתי, התנפלתי עליו והפתעתי אותו, נתתי לו אגרוף בבטן ואחרי מאבק קצר הוא כבר היה שכוב על הרצפה. אפי דימם והכאב ברגלי עכשיו הציק לי מתמיד, התקשרתי למשטרה ולהורים שלי וסיפרתי להם מה קרה.
יומיים לאחר מכן פרסי וג’קסון שהתאוששו ליוו אותי לבית הספר כשעל רגלי גבס. כל ילדי בית הספר כבר שמעו את הסיפור. הייתי מאושר בגלל ששמורת הטבע ניצלה, פרסי וג’קסון היו בסדר ותפסנו את הפושע.
אז כך נגמר סיפורנו, מקווה שניפגש שוב (ושנהניתם) ג’יימס.
